משחזר פלוני לגטו, רחשו הרחובות בתכונה בלתי מוסברת. האם אותותיו של טבח נוסף מתחשרים באופק, חשב בשעה שפסע לאורכו של רחוב צר, שבתיו בני שלוש הקומות נעטרו בגמלונים ועליהם מיני סמלים משונים — דוב, אריה, שום, מגן אדום (רוטשילד!).
בשערי בית הכנסת נאסף קהל רב, ומשהתקרב נוכח פלוני כי אל הדלת מוסמרה כרזה בת שני גיליונות ארוכים. לא היה לו ספק שבזה השיחו הסיעות הקטנות אשר נקרו בדרכו. אך ההמון הצובא על בית הכנסת מנע בעדו מלהתקרב כדי כך שיוכל לקרוא את הכתוב בעצמו. למרבה המזל היה מי שטרח לקרוא מן הדפים בקול רם למען שולי האספה.
"הנה כי כן אנוכי, מרדכי מנואל נוח, אזרח ארצות-הברית של אמריקה, קונסול לשעבר בתוניס, עיר וממלכה, שריף עליון של ניו-יורק, יועץ משפטי מדופלם ומושל ושופט בישראל בחסדי אל, קורא בזאת —"
צחוק מלעיג שהשמיעה דמות גוצית מתוך הקהל קטע את הקריאה. "אבא נוח קם לחיים!" היה זה ה-Possemacher — ליצן החתונות, שנהג להרעיף משנינתו גם כשלא נקרא לעשות כן מתוקף עיסוקו.
"זר גמור — אמריקני!" לגלג קול רציני יותר. "מי שמו למשול על ישראל?"
"כך ממש התריסו העברים הרשעים כלפי משה!" קרא פלוני, אחוז ריגשה משונה.
"המשך וקרא!" דירבנו אחרים.
" — ליהודי העולם כולו וזאת על מנת להודיעם כי מקלט ערוך ומוכן מוצע להם בזאת, וכי במקלט האמור בזה מזומנים להם השלום, הרווחה והאושר אשר חלקם בהם נתקפח בעקבות מחדליהן הנשנים של ממשלות עידנים-עברו. המקלט האמור בזה שוכן בארץ חופשית, אשר בכוחה לערוב לשלומם, לרכושם ולזכויות הפולחן שלהם; ארץ שנודעה במשאביה הכבירים, באדמתה המניבה ובאקלימה המבריא; ארץ שאין כמותה לעודד את החרושת, לקדם את החינוך ולגמול לישרי האמונה; ארץ זבת חלב ודבש שישראל יִנְווּ בה שאננוֹת, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וירכשו להם בקיאות כה מופלגת במדע הממשל ובחקר התרבות ותלמודה עד שייכשרו בכל מאודם לתקומת מורשתם העתיקה, שאותותיה כבר ניכרים בכל."
דממה קשובה ירדה על הקהל. פני פלוני חוורו כמוות. מה היה הדבר הגדול הזה, שנפל עליו כיום של חג מן השמיים העצורים האלה, שאך התריס לעומתם בייאושו?
אך הלץ הקדים ועט על הרגע שנפל בחלקו. "אבא נוח שוב שיכור!"
הקהל ניטלטל בצחוק גדול. ואולם פלוני נעץ את ציפורניו בכפות ידיו. "המשך וקרא! המשך וקרא!", זעק בקול ניחר.
"מקום המקלט האמור בזה הוא מדינת ניו יורק, הגדולה שבמדינות הברית, והאתר שאליו אני מזמין את בני עמי האהובים באשר הם שם קרוי בשם גראנד איילנד."
פלוני שאף מלוא ריאותיו. החיוורון שניכר על פניו פינה את מקומו לסומק הבוער של גאוּת-הלב.
"תיבת נוח!" פלט המוקיון ביבושת, וקהלו נענה לו בעווית.
"למען השם, אחים!" נזדעק פלוני. "זאת אינה בדיחה. כבר שכחתם שכאן כולנו משולים לחיות?"
"שניים שניים באו אל נוח!", אמר הליצן. "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה!"
"הס! תן לשמוע!"
"הנני מניח בזאת את יסודותיה של מדינה ושמה אררט."
"הה! מה אמרתי לך?" צהל הלץ.
"חה! חה! חה!" השתאגו הנאספים בצחוק. "תיבת נוח מתכבדת להשתכן באררט!" גם רפי השכל שבקרבם עמדו על הקשר.
לרגע נמלך פלוני בדעתו, ואז ביקש ללמוד מפי שכניו: "מדוע בעצם לא ייקרא מקום תיבת המפלט של ישראל בשם אררט?"
"לו רק לא היה שמו נוח!" החזירו לו.
"כך זה אפילו הולם עוד יותר," מלמל.
אבל הכינוי "תיבת-נוח" חרץ את גורלו של החזון. הקורא הוסיף לקרוא, אך הדברים נפלו על אוזני הקהל כמעשיה מכונפת ברוח אלף לילה ולילה. ואולם תיאוריהם המפותחים לנימי-נימים של נפלאות גראנד איילנד, והפרקים צחי-הניב אודות מאה של צדק ונבואות קדמוניות ליהטו ברוחו של פלוני עד קדחת.
"זה ארוך מדי," אמר הקורא, שהתעייף סוף סוף.
פלוני חש לעברו וקיבל על עצמו את המשימה. המשפט הראשון עוד הוסיף על שלהובו.
"בשם אלוהים אני מחייה, מחדש ומחזיר את יסוד שלטונה של האומה היהודית תחת חסותה של החוקה האמריקנית והגנתם של חוקי ארצות-הברית, ובעשותי כן אני מאשר ומבסס לעולמי-עד את כל זכויותינו, את שמנו ואת מעמדנו, את כוחנו ועוצם-ידנו בקרב אומות העולם כדרך שהיו מיוסדים על דעת כל תחת ממשלתם של שופטי ישראל." קולו של פלוני רעד לרעמן של המילים. משהחל במשפט הבא — "רצוני הוא כי..." — הפיקה ידו מאליה מחווה מלכותית. רוחו של נוח כמו איוותה לה משכן בקרבו, והוא חש כמעט כאילו הוא-עצמו הלך והקים את אומת היהודים מאפרה. "רצוני הוא כי ייערך מפקד אוכלוסין בקרב כלל יהודי תבל, ומי בהם הזוכים ליחס ראוי ומבקשים להישאר בארצותיהם יסייעו בידי המבקשים ללכת; ומי שעומדים בשירותם הצבאי יישארו נאמנים לשליטיהם עד לקבלת הוראות נוספות."
"כן אני מצווה" — פלוני הגה את המילים בהטעמה שטופת-קסם, נשמת המשורר שבקרבו רוטטת לאותו אח-לחלום שקם לו פתאום מעברו האחר של האוקיינוס האטלנטי - "לשמור על נייטרליות גמורה בכל האמור במלחמה הממשמשת לפרוץ בין יוון לתורכיה.
"אני מורה על ביעורה הסופי" — ידו של פלוני גרפה את האוויר באבחה — "של הפוליגמיה בקרב היהודים."
"אבל איפה יש לנו פוליגמיה?" התערב הליצן.
"שעודנה נוהגת באפריקה ובאסיה," קרא פלוני בחומרה.
"אני מתעופף לי מיד לאפריקה ואסיה!" הכריז הבדחן כשהוא מעמיד פני רץ. "עושה רושם שתהיה לי שם פרנסה טובה."
"תהיה לך פרנסה יותר טובה באמריקה," יידה בו פלוני. "כלום לא אליה שם פעמיו כל נער שוחר זיווג בראותו כי הסיכוי להשתדך למשפחה אחרת שמור לאחיו הבכור לבדו? אכן, מולדת להתברך בה — מולדת-חורגת! לעומת זאת, תנו דעתכם על סובלנותו האצילית של היהודי. 'הנוצרים מוזמנים בחפץ לב.'"
"הה! והרי אתם יודעים מי ייצא לשם!" התפרץ לשיחה קנאי צר-פנים. "המיסיונרים."
פלוני נחפז להמשיך. "'אררט פתוחה גם בפני הקראים והשומרונים. היהודים השחורים של הודו ואפריקה יתקבלו אף הם בברכה; ואחינו בקוצ'ינצ'ינה וכמותם גם בני הכת אשר לחוף מַלבָּאר — כולם קרואים לבוא.'"
"חה! חה! חה!" צחק יהודי בעל גוף. "אז אנחנו אמורים לחיות עם כושים — בדיחה טובה!"
אך פלוני המשיך בכובד ראש. "יוּשת מס גולגולת שנתי בסך שלושה שקלי כסף על כל יהודי — "
"הה, עכשיו יצא המרצע מן השק!" שאגה גדולה עלתה מקרב הציבור. "חתיכת געשעפט הוא סידר לעצמו, מה?" הנאספים קרצו זה לזה. "הוא לא טיפש, הנוח הזה."
דמו של פלוני רתח בעורקיו. "כלום באמת מאמינים אתם שכולם בני דמותכם?" הזדעק. "הקשיבו!"
"הנני קובע בזאת כי ראש חודש אדר יהי מעתה ועד עולם חג הודיה לאלוהי ישראל, שהביאנו בחסות שמיים לידי הגשמת הבטחותיו לבית ישראל. אני ממליץ להשכין בקרבנו שלום ואחדות, לנהוג בכל ברצון ובחסד, ולהשפיע סובלנות ואחווה על אחינו בני כל הדתות -"
"אמרתי שזה מיסיון במסווה..." מלמל הקנאי.
פלוני חתם בלב רַגָש: "אני עותר לפניכם בענווה כי תשאו את שמי בתפילותיכם, ובכל מאודי אני מפציר בכם לשאת בעולה של תורתנו הקדושה ולילך בדרכיה באשר היא מתת אל עליון אשר בחוקותיו תלכו ואת מצוותיו תשמרו, שנאמר, 'והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.'
"ניתן תחת ידנו וחותמנו במדינת ניו-יורק, ביום השני לחודש אב תקפ"ו, בשנת החמישים לעצמאות אמריקה.'"
'תיבת נוח' מאת ישראל זנגוויל יוצא לאור בהוצאת תשע נשמות •
"בשם אלוהים אני מחייה, מחדש ומחזיר את יסוד שלטונה של האומה היהודית תחת חסותה של החוקה האמריקנית והגנתם של חוקי ארצות-הברית, ובעשותי כן אני מאשר ומבסס לעולמי-עד את כל זכויותינו, את שמנו ואת מעמדנו, את כוחנו ועוצם-ידנו בקרב אומות העולם"
