1.
אף אחד מאיתנו לא יוכל לחמוק מהדילמה הזו: האם מקבלי ההחלטות שקלו את ההשלכות של ההחלטה לנסות לחסל את מוחמד דף על הסיכויים לשחרור החטופות והחטופים. אם אכן, כפי שסבורים רבים מהמעורבים במשא ומתן, הסיכויים לשחרור גברו לאחרונה - ההחלטה לנסות לחסל את דף עכשיו היייתה מוטעית.
הבה נניח את הדברים על השולחן בצורה האכזרית ביותר: ייתכן שיהיו חטופים שניתן היה להשיבם בחיים, ובעקבות ניסיון החיסול נגזר גורלם. אין ויכוח: דף היה בן מוות, דמו בראשו. אבל מאזן הדמים בינינו לבין רוצחי חמאס לעולם יהיה בלתי פתור - וההיסטוריה הזו לא מצדיקה את המשך החיסולים. לא כך נפתור את העימות המדמם בינינו לבין הפלסטינים.
2.
נסו לדמיין רכבת שנוסעת מתל-אביב לשדרות, ולפתע, מסיבה לא ברורה, הקטר יורד מהפסים וגורם לנוסעים להיחבט כנגד קירות הקרונות או זה בזה ולנסות להימלט מהקרונות דרך החלונות. אם הייתם נדרשים לבדוק מדוע זה קרה, את מי הייתם חוקרים ראשון? נכון, את נהג הקטר. חשבתי על כך כשהתבשרנו על השלמת התחקיר על מה שהתרחש בבארי ב-7 באוקטובר. תהיתי: למה התחילו בבארי? היה מתחייב לבדוק קודם כל את הקטר, ואת ראש הממשלה נתניהו. אבל אצלנו הכול הפוך.
נתניהו נמנע במהלך שנות כהונתו הארוכות מלהקים ועדות חקירה, ועדיין שתי ועדות חקירה שהוקמו על ידי ממשלות אחרות קבעו שבהתנהלותו הוא סיכן את ביטחון המדינה (הצוללות) וחולק באחריות למותם של 45 בני אדם (האסון במירון). במדינה מתוקנת, נתניהו לא היה מכהן עוד בראשות הממשלה אחרי סדרה של אסונות שהתרחשו במשמרת שלו.
3.
שר הביטחון יואב גלנט מחובר לחלוטין לסולם הערכים שספג במהלך שירותו הצבאי. על הרקע הזה ניתן להבין את הודעתו על הצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר. ועכשיו, בשיאה של מלחמה בכל החזיתות, ניתן האות מצד סביבתו של ראש הממשלה להסתער על גלנט. השופרות דורשים לפטר אותו. אין להם אלוהים.
ההיבט הכי מקומם בסיפור הזה כרוך בדרישה לכלול את ההתנתקות מ-2005 בוועדת החקירה שתקום. לפי התפיסה הזו ניתן גם לצרף תקלות שהיו במלחמת השחרור והוויתור על מזרח ירושלים בהסכמים שהביאו לסיום המלחמה.
ובכל זאת: אין צורך בועדת חקירה, שהמרוויחים היחידים ממנה יהיו משרדי עורכי הדין. מה שצריך ומהר - זה בחירות. ותו לא.
4.
אהוד ברק מבקש מאיתנו לחדול מלדבר על "האופציה של דימונה". ברק היה שותף של נתניהו בהכנות לתקיפת מתקני הגרעין של איראן. לכן, אני מציע שנמשיך לדבר על מה שבראש של כל אחד מאיתנו - תובנות כאלו ואחרות על "הרתעה" ו"עמימות" התבררו זה מכבר כלא מחזיקות מים.
5.
בספר "תיקון הלב" של רבי נחמן מברסלב הוא מסביר שבכתיבתו הוא משתדל למלא את העולם של קוראיו, שחיים במדבר של שממה, כדי שיהפוך למקום שהשכינה שורה בו. כך גם אני מנסה לעשות בקטעי השירה בטור זה.
השבוע קיבלתי מיונתן ינאי אגד של שירים שכתבה אימו מילי, שנפטרה אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. הנה כמה שורות מ"חיבורים", שירה מפעימה: "אני מחוברת לעצמי בזמן שאני מחוברת לאינפוזיה. וכך אני מתחברת בדמיוני לעצים ולנוזל החיים הזורם לאיטו בענפיו ובגזע, בשורשים ובגבעולים ועד העלים והניצנים".
לכל אדם יש שיר.
אף אחד מאיתנו לא יוכל לחמוק מהדילמה הזו: האם מקבלי ההחלטות שקלו את ההשלכות של ההחלטה לנסות לחסל את מוחמד דף על הסיכויים לשחרור החטופות והחטופים. אם אכן, כפי שסבורים רבים מהמעורבים במשא ומתן, הסיכויים לשחרור גברו לאחרונה - ההחלטה לנסות לחסל את דף עכשיו היייתה מוטעית.
