ישראל היא מדינת חוק. אין הרג מכוון של חפים מפשע, למרות שהשקר הזה מתפשט בעולם, ולמרות שבית הדין הבינלאומי לצדק נמצא בעיצומו של דיון בעקבות טענות על ג'נוסייד שישראל מבצעת. החיסול המסתמן של מוחמד דף, רמטכ"ל חמאס, האיש שדם של אלפי ישראלים על ידיו, הוא לא רק מוצדק, אלא הומני. ככל שישראל תחסל יותר מחבלים מצמרת הפיקוד של תנועת הטרור - כך יהיה טוב יותר לא רק לישראלים אלא גם לפלסטינים עצמם.
ספק אם במבצע אתמול נהרגו חפים מפשע. קצת קשה להאמין שמי שהיה במתחם מבוצר, או סגור, עם מוחמד דף, יכול להיחשב לחף מפשע. סביר להניח שמי שהיה שם לא היה עובר אורח ולא אזרח תמים אלא בשר מבשרה של מכונת הטרור של תנועת חמאס. אבל לא עברו דקות רבות מאז החלו הדיווחים על הפצצת מתחם חמאס ממערב לחאן-יונס, וה-BBC הזדרז לפרסם כותרת ראשית: "משרד הבריאות של חמאס מדווח על 71 הרוגים בהתקפה ישראלית שכוונה למפקד צבאי".
למרות זאת, נניח שבין אלה ששהו במתחם דף היו גם חפים מפשע. ובכן, לפי שורה של מומחים שהופיעו לפני מועצת הביטחון של האו"ם, במאי 2022, "90 אחוז מהרוגי המלחמות הם אזרחים". גם בטענות החמורות ביותר נגד ישראל - שהן בדרך כלל שִקריות - האחוזים הרבה יותר נמוכים. ספק אם הנתון שהאו"ם עצמו דיווח עליו, 90 אחוז, הוא מדויק. בשני עשורים של המלחמה בטרור, בהובלתה של ארה"ב, כ-70 אחוז מההרוגים הם חפים מפשע. זה מצער. היסטורית, מדינות שנאבקו בציר הרשע הרגו חפים מפשע ללא הפסקה. כך בהפצצות טוקיו, דרזדן והמבורג, בשלהי מלחמת העולם השנייה. ובוודאי שכך בהטלת פצצות האטום. כך גם בהפצצות מוסול וראקה בעיקר ב-2017, לצורך עקירת דאעש. אבל כולם חכמים על ישראל. זו המדינה היחידה שהקהילה הבינלאומית מנסה למנוע ממנה לפגוע בארגוני טרור שמבצעים טרור רצחני, ושמכריזים על המטרה הסופית של חיסול היהודים, בלי להתנצל. אבל ישראל צריכה להתנצל.
גם הדין הבינלאומי, בניגוד לטענות שרלטנים, אומר דברים ברורים. סעיף 48 לפרוטוקול הראשון של אמנת ז'נבה הרביעית דורש ש"צדדים לסכסוך יבחינו בכל עת בין האוכלוסייה האזרחית לבין הלוחמים ובין אובייקטים אזרחיים לבין מטרות צבאיות, ובהתאם יכוונו את פעולותיהם רק נגד מטרות צבאיות". אלא שסעיף 52.2 לאותו פרוטוקול מתיר התקפה על מטרות אשר "לפי טבען, מיקומן, והשימוש שנעשה בהן, מהוות תרומה אפקטיבית לפעולה צבאית, ואשר הריסה מלאה או חלקית שלהן מעניקה יתרון צבאי ברור". אז כן, הריסה מוחלטת של מתחם שבו נמצא רמטכ"ל חמאס - עולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי. ואם היו ספקות, אז סעיף 28 באמנת ז'נבה הרביעית קובע במפורש: "מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות". נדמה שאי-אפשר להיות ברור יותר. גם אם היה אזרח חף מפשע במתחם הטרור של דף, וספק אם היה כזה, אז הוא לא מחוסן מהפצצה שנועדה למחיקת המתחם, ודף בתוכו, מעל פני האדמה.
זה הדין. כדאי שנדע אותו. כדאי שנציגי ישראל בעולם יידעו לדקלם אותו גם מתוך שינה, גם אם ה-BBC ואל-ג'זירה נגדנו. לא שזה יעזור לנו בקרב שונאי ישראל המקצועיים, בעיקר אלה שממומנים על ידי קטאר, ומתברר שגם איראן. אבל האמת תעזור לנו בקרב אותם אלה שלא יודעים ורוצים לדעת. זה יעזור לנו אם כל דובר הגון, ולא רק ישראלי או יהודי, יאמר את הדברים בכל פאנל שבו מושמעים דברי בלע נגד זכותה של ישראל להיאבק בטרור.
החטופים ברקע. אנחנו בעיצומו של משא ומתן לשחרורם. עד לפני שבועיים לא היה שמץ של נכונות מצד יחיא סינוואר להגיע להסכם. סינוואר התענג על הפגיעה במעמדה של ישראל בעולם. הוא רצה עוד. אלא שקרה משהו. עזה כבר פחות בכותרות. יש ירידה במפלס ההפגנות נגד ישראל. ייתכן, רק ייתכן, שנוצר חלון הזדמנויות שיאפשר הסכם סביר. העובדה שישראל ככל הנראה הצליחה להגיע לדף, המבוקש מספר אחת כבר שני עשורים, מעידה על כך שהמודיעין הישראלי מגיע למידע השמור ביותר בתוככי צמרת חמאס. כך שגם אם חיסול דף יפגע זמנית בנכונות סינוואר להסכם, בהחלט ייתכן שהוא יבין שצה"ל מתקרב גם אליו. ואולי, מי יודע, גם למקום הימצאם של החטופים.
החיסול המסתמן של דף הוא ציון דרך, גם במאבק להבסת חמאס וגם במאבק למען שחרור החטופים. הבעיה היא שאנחנו בתבנית קבועה. זה לא חשוב עד כמה הפעולה הישראלית מוצדקת. הגינוי הבינלאומי ידוע מראש. זה לא חייב להיות כך. ישראל מנצחת בקרב. עם היערכות נכונה, עם מידע מדויק, אנחנו יכולים לנצח גם במערכה.
כדאי שנציגי ישראל בעולם יידעו לדקלם את הדין הבינלאומי גם מתוך שינה. האמת לא תשנה לשונאי ישראל המקצועיים, אבל היא תעזור לנו בקרב אלה שלא יודעים ורוצים לדעת