דורון, דורונה, דודו שלי, אחותי הקטנה והיפה, כל כך יפה שלנו.
כמה שאת חסרה!
אני לא מבינה – איך זה יכול להיות שעברו 282 ימים ואנחנו עדיין מחכים לך? איך זה יכול להיות שעדיין לא הוציאו אותך מהגיהינום?
הימים עוברים, התאריכים מתחלפים, וזה לא הגיוני. אנחנו עוד בממ"ד, ב-7.10.23, מפחדים פחד מוות עלייך. עלינו.
לא הגיוני שהשמש זורחת, שאנשים מחייכים, שהזמן לא עצר מלכת, שהחיים ממשיכים.
מה איתך דו-דו שלנו? יש לך משהו לאכול? את מצליחה לישון שם במנהרה? מתי ראית את השמש בפעם האחרונה? מתי פגשת פנים מוכרות? מתי מישהו חייך אלייך בחיבה אמיתית?
אני רוצה שתדעי ושלא תשכחי, שלא תשכחי לרגע – את נמצאת בחיים שלנו בכל רגע, בכל שיחה, בכל נשימה. אין אבן שאנחנו לא הופכים עד שתחזרי אלינו.
החיים של כולנו התהפכו, אבל אני חייבת להאמין שיש עוד טוב בעולם הזה, שיש עוד תקווה, שבאמת ההנהגה שלנו עושה, כמונו, כל מה שהיא יכולה כדי שתחזרי, כדי שכל 119 האחים והאחיות שאיתך שם בגיהינום, יחזרו.
תחזיקי מעמד דורונה. תהיי חזקה וגיבורה כמו שאני יודעת שאת. עוד קצת. העסקה הזאת חשובה, לך, לנו, לכולם! העסקה תתרקם ותקרה. את עוד מעט חוזרת אלינו, כולם יחזרו. המדינה לא תוכל להשתקם ולרפא את עצמה כל עוד אתם שם.
הביאה לדפוס: יעל צ'כנובר
דורון, אחותי, אני חייבת להאמין שיש עוד טוב בעולם הזה, שיש עוד תקווה, שבאמת ההנהגה שלנו עושה, כמונו, כל מה שהיא יכולה כדי שתחזרי