גם אחרי ניסיון ההתנקשות המחריד אתמול לפנות בוקר, אסור לשכוח: דונלד טראמפ הוא מחולל השנאה הגדול באמריקה, וחצי מאזרחי המדינה חושבים שהוא המסית הגדול, המשסה האכזר והאיש שמבקש להחזיר את ארצות-הברית לימים של עליונות לבנה. האלימות האמריקאית, שהירי נגדו הוא אחד מביטוייה, נובעת מכך שטראמפ נתן לכל הגזענים והאנטישמים לצאת מהמחילות ולהרים ראש.
במשך ארבע שנות כהונתו בבית הלבן טראמפ העלה על נס את הבורות, את שפת הביבים, את שנאת הזר. הוא טען שהמהגרים הלא-חוקיים מדרום אמריקה הם אנסים, חולי נפש ורוצחים. כשהיה לו נוח, הוא חסם כניסת מוסלמים למדינה. הוא הביא לאמריקה את זמן הכאוס, הרים לגובה את גלי השנאה והצית מדורות שהביאו למלחמת איש בשונה ממנו. הוא סיכסך בין חלקיה של אמריקה עד זוב דם כדי למצב את שלטונו כעריץ הבז לחוקים והמחבל בדמוקרטיה. אחרי שהפסיד בבחירות סירב להכיר בכך, שיסה את חסידיו והמריץ אותם לצעוד לקונגרס. בלילה הארור ההוא נמחצו למוות חמישה אנשים, והוא עומד כעת למשפט על חלקו בהסתה לתקיפה ההיא – ועל כך שלא ציווה עליהם להפסיק.
כמו נחש שמכיש את כולם, וסופו שמכיש גם את עצמו, כך התהליכים שעודד טראמפ באמריקה הגיעו אתמול לפנות בוקר לפתחו. כאשר ההמון מוסת והכללים שבורים, היד על ההדק קלה. והיא קלה עוד יותר כשנפש מעורערת פוגשת נשק זמין - גם מול מי שהוא האבא הרוחני של כל הרובאים המספקים נשק לכל דורש בקלות בלתי נסבלת.
טוב שהיורה החטיא. טוב שטראמפ ניצל. אבל אי-אפשר להתעלם מחטאיו הגדולים של הנשיא לשעבר נגד הציבוריות האמריקאית, שהיו הדלק לירי הזה ולמקרי אלימות רבים נוספים. טוב שהכדורים החטיאו את טראמפ - ניצלו חייו שלו, ואמריקה כולה ניצלה ממלחמת אזרחית שוודאי הייתה פורצת, כשלטראמפ עצמו מניות רבות במציאות הסף-מלחמתית הנוכחית.
טראמפ התרומם, תסרוקתו מפורקת, ידו מגואלת בדם שניגב מאוזנו. כמו שור פצוע הוא נעמד על רגליו, עיניו רשפו זעם ומגופו התפרצו גלי אנרגיה לוחמנית של אדם המתכוון להחזיר להם, להראות להם, לכולם. הוא הניף את אגרופו וקרא: פייט, פייט, פייט! מעל התנפנף ברוח דגל ארצות-הברית, כמו להעצים את הדרמה. האומה צפתה בהשתאות בניסיון ההתנקשות בשידור חי, ומתוך המראה הסוריאליסטי הזה ביצבץ במלוא הדרו נשיא לוחם, שיכול למחות כתם דם ולהניף אגרוף בנחישות, כמו אומר שרק הוא יודע, נגד כל הסיכויים, גם לנצח.
מעתה ועד הבחירות יהיה זה נושא השיחה המרכזי: שלא בטובתו קיבל טראמפ במה שעליה יוכל לצאת במחול הקדוש המעונה, מלווה בצעדים של אנדרדוג. אמריקה תחבק אותו כל הדרך. דרכו לניצחון לא הייתה מעולם קלה יותר.
