לא משנה מה יקרה, התמונה של דונלד טראמפ מניף אגרוף, דם מכתים את פניו, מסביבו מאבטחים ומאחוריו דגל אמריקאי תהפוך לחלק מההיסטוריה של ארה"ב. זו תמונה שתהפוך למיתולוגית. היא מבטאת את הרגש העמוק ביותר של התנועה הפוליטית שהקים טראמפ: התנגדות, מול כל הסיכויים. מרד מול שיטה שרוצה לחסל אותו. התמונה מאמתת את החרדות העמוקות ביותר של תומכיו, מהמישור הרציונלי ועד תיאוריות הקונספירציה: שהדיפ-סטייט יעשה הכל כדי למנוע מטראמפ לנצח, כולל לירות בו בצהרי היום. היורה מתיו קרוקס, הרקע, המניעים - כל אלה לא משנים כבר. יתווכחו עליהם עשרות שנים, מהיום. כבר בשעות האחרונות נפוצו תיאוריות קונספירציה על זהותו, ובהתחשב במציאות האמריקאית - הן רק ילכו ויתפתחו. רוב האמריקאים לא מאמינים שלי הארווי אוסוולד רצח את הנשיא קנדי; שום דבר לא ישנה זאת.
תומכי טראמפ יאמינו, ביתר שאת, שהממסד מנסה להשמיד את האיש היחיד שיכול לגאול את אמריקה. התגובה המהירה של טראמפ, קרת הרוח - כך לפחות הצטלמה - תשרת אותו כל הדרך לנובמבר ולקלפי. כאשר המאבטחים והוא מתייצבים, אחרי הירי, הם יוצרים חומה סביבו וטראמפ זב הדם אומר להם - "רגע, רגע", ועוצר את הפינוי מהבימה כדי להחוות תנועת אגרוף בידיו. הקהל משתולל מאופוריה. ההבנה האינטואיטיבית שלו שהוא עדיין במישור הפוליטי, שהוא צריך לעשות משהו, מעבר לכל איום על חייו - כך נראה איש השיווק הטוב (וקר הרוח) בעולם.
טראמפ הוא איש שקשה לנצח בכל זמן, אבל אחרי ניסיון התנקשות והמחשת עמידות כזו, זה יהיה קשה הרבה יותר. ההבדל בינו לבין ביידן, ציין בפניי חבר רפובליקני, הוא שאם ביידן היה נאלץ לשכב על הרצפה כשיורים עליו - הוא לא היה מצליח לקום. זו הייתה דרכו לומר: טראמפ שידר כוח תחת אש. זה מה שאמריקאים מחפשים. זה הזכיר להם את רונלד רייגן המובל לבית החולים, פצוע בינוני-קשה, ורגע לפני שהוא מורדם לניתוח חירום בודק עם הרופאים בבדיחות הדעת - "כולם פה רפובליקנים"?
הפוליטיקה האמריקאית מפעפעת אלימות. האלימות בכל מקום. כשאני עומד בעצרת של תומכי טראמפ בפלורידה אנשים מדברים על הבגידה של המעמד השליט, ועל הצורך להכין לו בתי דין של שדה. או בשיחות עם האליטה האמריקאית, שמשוכנעת שבחירת טראמפ היא קץ המדינה ממש, חורבן הבית שאין ממנו תקומה. אפילו הרטוריקה: הנשיא ביידן אמר לתורמים שצריך לשים את טראמפ "על הכוונות". בארה"ב, מרובת ניסיונות ההתנקשות, שימוש בשפה פוליטית עם דימויים אלימים נפוץ מאוד; הבוקר, ביידן עוד יתחרט על כך.
לתרכובת האלימה, המבעבעת הזו, של תומכי טראמפ המשוכנעים שהבחירות הקודמות נגנבו מהם, שהסתערו על גבעת הקפיטול ב-6 בינואר בתיעוב ובזעם, ושל מתנגדי טראמפ שבטוחים לגמרי שגורל הרפובליקה מוטל על הכף, הדמוקרטיה המערבית כולה למעשה, ושטראמפ הוא הדמון הגדול, נכנסת עוד נסיבה קריטית: הכמות המוטרפת של כלי נשק, כולל רובי צלפים ואקדחים, שמחזיקים אזרחים בארה"ב. תרבות עמוקה והיסטורית המקדשת את ההתנגדות ל"רודנות" וטוענת שאת "עץ החירות צריך להשקות מפעם לפעם בדם הרודנים והפטריוטים", כפי שכתב פעם תומס ג'פרסון. התפיסה של היחיד שיכול להציל את האומה במעשיו נחשבת למקודשת; יחד עם מרכיבים רבים אחרים בחברה האמריקאית, היא הופכת את הפוליטיקה שלה למסוכנת ולאלימה ביותר בדמוקרטיות המערביות.
אין כמעט טעם לבזבז מילים על ההשפעה במערכת הבחירות. טראמפ הוא הפייבוריט לניצחון לפי הסקרים מהיום הראשון של המרוץ. הקריסה של ביידן בעימות ומלחמת האזרחים במפלגה הדמוקרטית בניסיון להדיח אותו רק מיצקו את ההובלה של טראמפ. ניסיון התנקשות כזה, שבו טראמפ גם מגיב בצורה אופטימלית מבחינה פוליטית, יעצים מאוד את ההובלה שלו. ניסיון ההתנקשות יחדד את ההובלה הרפובליקנית; ידגיש את מצוקת הדמוקרטים והנשיא הנאבק מול מבקריו.
יהיו גם השפעות עולמיות מסוימות. מעתה, הבחירות בארה"ב הן ה-סיפור. זה תמיד המצב בבחירות למשרה החשובה בעולם - אבל תשומת הלב התקשורתית תהיה מובחנת ועוצמתית בהרבה. ספק אם המלחמה באוקראינה או הסכסוך במזרח התיכון יצליחו לחדור את מחזורי החדשות, במערכת בחירות שכרגע חזתה בניסיון התנקשות דרמטי. מה שקרה בפנסילבניה יהדהד בעולם כולו - גם ברצועת עזה ובגבול הצפון.
