לכאורה הפיכתה של ישראל למדינה שבה משודרות לא פחות מחמש מהדורות מרכזיות מדי ערב (מלבד ליל שבת, שבו ערוץ 14 שובת מכל מלאכה) מלמדת על קיומה של תחרות בריאה: מותגים שונים מציעים מוצר דגל והעם יכול להחליט מי קולע לטעמו. "ישלוט העם בשלט", כפי שאמר פעם ראש הממשלה, שכידוע מעט אובססיבי לנושא. אולם בפועל, ריבוי המהדורות מלמד לא רק שההיצע הרבה יותר גדול מהביקוש - הוא גם לא ממש היצע. בתחום המידע הפוליטי, למשל, ה'תחרות' היא אותו מרדף מתיש, חסר תוחלת ולרוב גם חסר חשיבות אחר הדלפות שיילעסו היום ויישכחו עוד לפני תחזית מזג האוויר. או במילים אחרות: תור מי לקבל הערב סחורה נחותה מאיתמר בן גביר.
זה לא שאין הבדלים בין קשת, רשת, כאן, ערוץ 14 ו-i24NEWS. כמובן שיש, והרבה. אלא שמספר הגופים לא מלמד על הסתכלות שונה, מבודלת וייחודית על הדבר העתיק שנקרא 'חדשות בטלוויזיה' והשתנה ללא הכר תחת המהפכה הטכנולוגית. השאלה 'מה זה מהדורה ב-2024' מקבלת ברוב התחומים (ניוז, פרשנות, מגזין, סדר יום) תשובות שהיו רלוונטיות לפני עשור במקרה הטוב. במקרה הרע, נכנסים לדלוריאן ויוצאים ממנה כשהוקם ערוץ 2.
למעשה, מספר המהדורות האמיתי בישראל עומד על שתיים: קשת, שרואה בעצמה 'מדורת השבט' ולכן גם מחויבת לאספקט הבידורי; וערוץ 14, שהוא יותר קבוצת כדורגל, שבה מעודדים את השחקנים שלנו ומקללים את שחקני היריבה. כל היתר הם תחליפים: רשת וכאן הם חיקויים דהויים של קשת. רשת נכשלת בכך כבר עשור שלישי ברציפות, וכאן אמנם ממומנת בכספי ציבור, אבל בכל זאת מציגה מוצר שהוא גם חסר ייחוד וגם נטול ברק. לעומתם, i24 הוא לא יותר מערוץ 14 בתחפושת של ערוץ 12, ולכן שבועיים מאז השקתו נדמה שמדובר בגרסת המסך למפלגה בראשות גדעון סער: שניהם פונים לקהל שכבר הבהיר באלף ואחת צורות שהוא לא בקטע.
על פניו, זה הרגע שבו השוק אמור לעשות את שלו. אבל אז נזכרים שחדשות בישראל לא חייבות להיות מוצר כלכלי, אלא איפשהו בין מנוף השפעה לצעצוע יוקרתי, כך שלא מפתיע שהשלטון זוכה לבחוש בו למטרותיו. ואם ככה, למה שלא תהיה מהדורה שישית? לבן גביר יש מספיק הדלפות לכולם.
