והוא לפני סיום. גם ללאו מסי היה רגע של שבירה ובכי אתמול לפנות בוקר. הרי כריסטיאנו רונאלדו כבר עשה את זה ביורו, אז הארגנטינאי היה מוכרח להחזיר בקופה אמריקה. פציעה קשה חייבה את הוצאתו מהמגרש בדקה ה-66 של גמר הטורניר מול קולומביה במיאמי, והוא לא הצליח לעצור את הדמעות על הספסל, בזמן שהקרסול החבוש התנפח לגודל של ראש אנושי.
כמו במקרה של רונאלדו אחרי הפנדל מול סלובניה, החברים ניסו להרגיע ולנחם אותו, אבל מסי הרגיש שהוא חייב להיות על הדשא ולא נרגע. התמונות הזכירו יותר את רונאלדו מגמר יורו 2016, כשנפצע, נלחם שוב ושוב לחזור למגרש, אבל בסוף הוחלף מוקדם. הוא ראה אז את הפורטוגלים מסתדרים בלעדיו ומנצחים את צרפת, וזה מה שהארגנטינאים עשו עבור מסי. 0:0 ב-90 דקות, הארכה – שנכנסת לתוקף רק בגמר הקופה – ושמונה דקות לפני הפנדלים, שער ניצחון של לאוטרו מרטינס (מלך הכיבושים עם 5), 0:1 שהשאיר את התואר היבשתי בידיים של אלופת העולם, ואת חאמס רודריגס בידיים כמעט ריקות (לא התנחם בתואר מצטיין הטורניר). שתי זכיות רצופות בקופה, אחרי בצורת שנמשכה מ-1993 ועד 2021, ובאמצע גם מונדיאל. המורשת של מסי מתעצמת.
מסי חווה עומס אדיר, והיה פצוע לכל אורך הטורניר. זה קורה לו יותר ויותר, כשבאופק מונדיאל 2026. תמונת מונדיאל אחרונה כמניף גביע העולם, למרות הגלימה הקטארית שכפו עליו, עדיפה על הדחה מוקדמת כשירת הברבור בעוד שנתיים. הוא גם הצהיר בשהות בקטאר שזה סוף פרק המונדיאלים בחייו, אבל כבר אמר מאז: "הזמן יגיד". אל תפסלו את האפשרות שזה לא נגמר.
כדורגל וסוציאליזם. עם ההנפה, ארגנטינה שברה את השוויון עם אורוגוואי והפכה למלכת דרום אמריקה הבלעדית עם 16 תארים. החגיגות היו הזדמנות עבור נשיא ארגנטינה מעורר השערוריות חאבייר מיליי לחמם עוד חזית. מיליי נלחם במסורת – מועדונים בבעלות האוהדים – ולוחץ לכניסת חברות השקעה עשירות. הוא לעג להתאחדות על כך שכל הסגל הארגנטינאי (פרט לשוער המחליף) משחק בקבוצות חזקות מחוץ למדינה, וצייץ: "אם ההתאחדות נגד מועדונים כאלה, למה מותר שהנבחרת תורכב ממי שמשחק בהם? בואו נביא לסוף הסוציאליזם המוביל לעוני בכדורגל הארגנטינאי".
הוא לא יוכל לפעול לבד – פיפ"א אוסרת על התערבות ממשלתית בהתאחדויות, אבל האם הוא צודק? אנחל די מריה פרש מהנבחרת אחרי הגמר, מסי יעשה זאת בסופו של דבר, המחליפים יצטרכו להוכיח את עצמם לאורך זמן, וארגנטינה לא תוכל לגדל שחקנים בדרך שלה בעולם הכדורגל המשתנה, אלא למכור אותם מוקדם לאירופה ולקוות שמשהו מהבסיס דבק בהם. דווקא בשיא שלו, מיליי הציב מראה חשובה בפני הכדורגל הארגנטינאי.
מקום לדאגה. למרות ששאקירה הקולומביאנית הופיעה בהפסקה, מאמן הנבחרת נסטור לורנסו זעם על התוכנית האמנותית. זה לא בגלל שהוא ארגנטינאי, אלא מאחר שמארגני הקופה קבעו הפסקת מחצית של 25 דקות בשביל השואו. לורנסו כעס על החריגה מהלו"ז הרגיל של שחקן, התקררות ארוכה יותר.
הלוואי שזו הייתה השערורייה הארגונית היחידה. אולימפיאדה, או אפילו סופרבול, הם לא טורניר כדורגל אמוציונלי, והפשלות שנרשמו לאורך הדרך מעלות חששות לגבי המוכנות של ארה"ב למונדיאל.
השיא השלילי נרשם לפני הגמר. שריקת הפתיחה נדחתה בשעה ורבע בגלל כאוס מחוץ לאצטדיון במיאמי, כשעשרות אלפי אוהדים מוטרפים ללא כרטיסים התנפלו על שערי הכניסה, זינקו מעל החומות או זחלו פנימה דרך תעלות אוורור. הסדרנים ההמומים, בעזרת כוחות משטרה, ניסו לעצור את השטף על ידי הצבת מחסומים והשאירו בחוץ אוהדים עם כרטיסים ביד.
על פי הדיווחים בתקשורת האמריקאית, אנשים שהגיעו במיוחד למשחק מארגנטינה או קולומביה, ושילמו אלפי דולרים עבור הכרטיס, לא זכו להיכנס לאצטדיון וצפו במשחק על מסך ענק בחוץ.
עוד לפני כן, הטורניר היה עמוס בתקריות – כמו בחצי הגמר, כאשר שחקני אורוגוואי עלו ליציע ונלחמו באוהדים קולומביאנים שאיימו על משפחותיהם.
יש כאן הרגשה של מחשבה פרוגרסיבית מוגזמת, אמריקאית מאוד, זו שהתפוצצה לאקדמיות בפנים – אם נתייחס בכבוד לכולם, גם הגורם הבעייתי יתאים את עצמו. טעות גדולה. לצד טענות על איכות המגרשים ויציעים ריקים, זו לא הייתה חזרה גנרלית טובה. על איכות הכדורגל – שהייתה חלשה יותר אפילו מאשר ביורו – כבר לא הייתה למארגנים שליטה.
