מאנגלית: אברהם עוז
כֵּיצַד תֶּחְסַר הַשְׁרָאָתִי נוֹשֵׂא לָהּ
בְּעוֹד אַתָּה נוֹשֵׁם, וְאֶל שִׁירִי
מַשִּׁיב פְּרִי רוּחֲךָ הַנֶּאֱצֶלֶת,
טוֹבָה מִגְּוִיל עָלוּב וְשַׁבְרִירִי?
תּוֹדָה עַל כָּל שֶׁבִּכְתָבַי תִּמְצָא
רָאוּי לְמַבָּטְךָ אֲשֶׁר יַזְהִיר.
מִי הָאֱוִיל נַפְשׁוֹ לֹא חֲפֵצָה
לִכְתֹּב לְךָ, שֶׁכָּל דִּמְיוֹן תָּאִיר?
לְתֵשַׁע בְּנוֹת הַשִּׁיר הֱיֵה נָא אָח,
פִּי עֶשֶׂר מֵאֵלוֹת הַחַרְזָנִים,
מִי שֶּׁיִסְגֹּד לְךָ, שֶׁיִּתְבָּרַךְ:
פְּנִינֵי שִׁירָיו יִנּוֹנוּ רֹב שָׁנִים.
אִם דַּל הַשְׁרָאָתִי לְטוֹב נֶחְשֶׁבֶת,
לִי הַטִּרְחָה, לְךָ אִמְרֵי הַשֶּׁבַח.
סונטה 39
אֵיךְ שִׁבְחֲךָ אָשִׁיר בְּשֵׁפֶל רוּחַ,
בְּעוֹד אַתָּה חֶלְקִי הַטּוֹב? הַאִם
אֶמְנֶה שְׁבָחַי שֶׁלִּי? הֲלֹא יָדוּעַ:
שְׁבָחַי הֵם, אִם לְךָ אֶקְשֹׁר שְׁבָחִים.
עַל כֵּן נִגְזֹר חַיֵּינוּ, לֹא תִּהְיֶה עוֹד
אַהֲבָתֵנוּ בְּרִית אַחְדּוּת כְּרוּכָה,
וּבְּפֵרוּד דַּרְכֵּנוּ רַק אֶחְיֶה עוֹד
לָתֵת אֶת הַמַּגִּיעַ אַךְ לְךָ.
הוֹ, אָיִן, מַה עִנּוּי הָיִיתָ אִלּוּ
הֵעָדְרְךָ הַמַּר בִּי לֹא נָתַן
רֹךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹהֵב אֲשֶׁר הִבְשִׁילוּ
עִם מֶתֶק בְּגִידָתְךָ בִּי וּבַזְמַן,
לִלְמֹד אֵיךְ לַהֲפֹך אֶחָד לִשְׁנַיִּם,
עֵת אֲפָאֵר מִי שֶׁרָחוֹק מֵעַיִּן.
