כבר כמה שבועות שהבת שלי נמצאת בדודה לענבים. בכל כמה ימים היא חוזרת ומבקשת סלסילה של ענבים ירוקים, "אבל את אלה הגדולים, הקשים שמתפוצצים בפה". אומרים עליי שאני אבא מרצה אבל לא הגשמתי עדיין את בקשתה. ברוך השם אנחנו לא במצוקה כלכלית אבל נראה לי טירוף לשלם בין 36 ל-50 שקל לקילו ענבים.
אז מה עושים? כמו אבא טוב חשבתי לפצות אותה בשאר פירות העונה כמו מנגו, דובדבנים ונקטרינה ונפרדתי, איך לא, מיותר ממאה שקלים.
טוב, אמרתי לעצמי, אנחנו במלחמה, וכפי שראינו (ובכינו) קודם בדרום ובחודשים האחרונים ביתר שאת בצפון, השדות והמטעים החקלאיים משלמים מחיר כבד מנשוא בדמות שריפות, מחסור בידיים עובדות וקושי הולך וגובר להגיע לגידולים. במצב כזה אין פלא שההיצע קטן, הביקוש קשיח ולכן המחיר עולה ועולה.
ואז נתקלתי בסרטון בטוויטר. אחת הצייצניות לקחה על עצמה פרויקט חשוב מאז החלה המלחמה, ובחשבון בשם imshin היא משתפת תמונות וסרטונים של החיים הטובים בעזה לפני המלחמה, וכן סרטונים ממסעדות, שווקים ומטבחים של עזתים מהשבועות והחודשים האחרונים הסותרים לחלוטין את הטענות על הרעבה או מחסור חמור במזון ברצועה.
בסרטון מתלוננת תושבת עזה על המחירים שהיא נאלצת לשלם עבור פירות העונה. הנה כמה דוגמאות: קילו מנגו - 10 שקלים, קילו נקטרינה - 12 שקל, קילו ענבים - 15 שקל, קילו דובדבנים - 32 שקל, קילו אבוקדו - 11 שקל, ועוד. כל מי שביקר לאחרונה בסופר או אצל הירקן רואה את המחירים האלה ולא מאמין. על מחירי הענבים כבר דיברנו, אבל דומה שגם כל שאר הפירות הגיעו לשיאים שטרם ראינו. הנה כמה דוגמאות להשוואה, מתוך אתר של אחת מרשתות השיווק הגדולות: קילו מנגו - 15 שקל, קילו נקטרינה - 20 שקל, דובדבנים - 13 שקל ל-100 (!) גרם, קילו אבוקדו - 21 שקל. הבנתם את הרעיון.
טוב, אמרתי לעצמי, אולי במסגרת משאיות הסיוע מקבלים העזתים סחורה מצרית או ירדנית, ולכן גם המחירים בהתאם. אבל צפייה חוזרת בסרטון הזה מראה דבר מדהים: חלק מהסחורה נמכרת בארגזים המקוריים, שעליהם כיתובים בעברית. חיפוש קצר בגוגל מעלה כי כבר לפני כמה שבועות חשפה ליאת רון ברדיו 103 כי חלק נכבד מהסחורה החקלאית הנכנסת לעזה - מקורה בישראל. שמעתם נכון. תוצרת ישראלית נכנס כל העת לרצועה, נמכרת בשווקים במחירים נמוכים משמעותית מאשר בישראל, ומתגלגלת, מן הסתם, גם לקיבותיהם של מחבלים, שבין ביס לביס אורבים לחיילנו ומתעללים בחטופינו.
משרד הביטחון הגיב בזמנו ומסר כי הסחורה החקלאית הישראלית הנכנסת לרצועה היא סיוע הומניטרי, אולם הסרטונים הצצים מדי יום מראים כי הסחורה הזאת מגיעה לשווקים ונמכרת לכל דורש, ובמחירים נמוכים משמעותית מאשר בארץ.
נכון, מלחמה מייצרת בלבול, חוסר סנכרון, לעיתים אפילו כאוס. אבל נדמה שהאנשים שמנהלים פה את האירוע שוברים שיאים בכל הקשור לתופעת "יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה", כפי שראינו בכמה הזדמנויות מאז אוקטובר. האחרונה שבהן - שחרורו מהכלא של מנהל בית החולים שיפא.
עד כמה המצב אבסורד? נסו לדמיין את הסיטואציה הבאה: חקלאי מהצפון, שביתו כנראה כבר ספג נ"ט אחד לפחות באדיבות חיזבאללה, משווק, בעל כורחו, את תוצרתו למחבלי חמאס בעזה, ובעצמו קונה פירות ישראליים בסופר ביישוב שאליו פונה, במחיר מופקע. שלא לדבר על חקלאים מעוטף עזה, שקרוביהם נחטפו או חס וחלילה נטבחו בידי מי שברגעים אלה ממש מנשנשים בסבבה שלהם ענבים ירוקים ומתוקים, ב-15 שקל לקילו.
תוצרת ישראלית נכנס כל העת לרצועה, נמכרת בשווקים במחירים נמוכים משמעותית מאשר בישראל ומתגלגלת מן הסתם גם אל המחבלים
