כדאי לשים לב לתמונה יוצאת הדופן של של אבו-אידריס שרפי, נציג החות'ים בבגדד. ממשלת עיראק העמידה לרשותו בית מגורים ומשרדים בשכונה מיוחסת ומאובטחת בבירה. משם הוא מנהל את הקשרים החדשים עם המיליציות העיראקיות ועם נציגי השלטון האיראני. מדי פעם הוא גם קופץ לטהרן.
שיתוף הפעולה בין המיליציות העיראקיות שתחת חסות איראנית ובין הנהגת החות'ים בתימן כבר לא כולל רק תקיפת כלי שיט בים האדום ובמפרץ עדן. אבו-אידריס החות'י אמר במסיבת עיתונאים כי בהנחיית טהרן, המיליציות העיראקיות השתתפו בתקיפת יעדים באילת. עכשיו על הכוונת גם נמל חיפה.
ישראל, מצידה, נמצאת במקביל מול שבע זירות: חיזבאללה בלבנון, חמאס וג'יהאד איסלאמי בעזה, החות'ים בתימן, כוח קודס בסוריה, המיליציות השיעיות בעיראק, קבוצות פלסטיניות בגדה המערבית, וכמובן איראן. זו מכריזה שאין לה עניין במלחמה כוללת עם ישראל, אבל אם זו תפעל בשטחה, או תגביר את התקיפות בלבנון – התגובה תהיה כואבת. אפשר גם להוסיף לרשימה את אפגניסטן ופקיסטן, שלוחצות לשלוח, ואולי כבר שלחו, לוחמים לאזור.
במקביל, בירדן המונים ממשיכים להפגין נגד ישראל. אבל בעוד מתוך הפרלמנט בעמאן יוצאות קריאות נגד ישראל, בירדן מנמיכים את רוחות המלחמה, בהשראת ארמון המלוכה. דווקא מצרים, שישי לה בטן מלאה על ישראל על רקע הפעולות בציר פילדלפי, שומרת על רגיעה. יש ביקורת, אין סימנים לפתיחת חזית נוספת.
בהקשר זה, כבר חודשים אני מטרידה את עצמי בשאלה מה יקראה אם יתייצבו "רק" 100 אלף מבקשי עבודה בגבול עם ישראל בטאבה. הסיוט הזה מתממש בחלקו עכשיו. אמנם לא 100 אלף, אבל כמות המצרים שמחפשים פרנסה בישראל מטרידה מאוד את שני הצדדים. לתת להם להיכנס? לייצר עבורם מקומות עבודה בבתי המלון באילת? באתרי הבנייה? מה יגידו בקהיר?
בסוריה, הנשיא אסד שולט בפועל רק בדמשק וסביבותיה. יש כוח רוסי, קצינים וחיילים בבסיסי חיל הים, וקציני מודיעין ורגלים, ויש כוח גדול יותר, של משמרות המהפכה. בתוך סוריה המשטר עוד לא התפכח מפרשת רצח היועצת הבכירה לונא שיבל, שהייתה מוקפת יריבים ובראשם אשת הנשיא אסמא, ותחת חשבון פתוח מצד האיראנים. שיבל היפהפייה, שהייתה גם המאהבת של הנשיא, חוסלה כנראה בתאונת דרכים מסתורית בידי כוח איראני. אחיה, אל"ם מולהם שיבל, נתון בחקירות בחשד להעברת מידע לישראל, ובעלה במעצר בית אחרי שניסה להימלט מסוריה.
בשלב זה, פירוק המנהרות בציר פילדלפי והתייצבות צה"ל לאורך הצד הפלסטיני של מעבר רפיח מסבכים מאוד את העברת הנשק והציוד הצבאי האיראני לרצועה. אבל מומחים טוענים כי ההגנבה לא נפסקה, דרך מדינות באפריקה. במקביל, איראן ככל הנראה מוותרת על הניסיונות להבריח נשק לגדה המערבית, משום שירדן לא משתפת פעולה. בטהרן זוכרים היטב את המתקפה על מטוסי חיל האוויר האיראני שניסו לחדור לשטח ישראל. סעודיה, ארה"ב, בריטניה, ישראל וירדן הבריחו את כלי הטיס בפעולה משולבת.
מעולם ישראל לא התמודדה במקביל עם כל כך הרבה חזיתות ערביות ואחת מסוכנת מאוד, איראנית. רק נסו לדמיין את גודל האתגר של צה"ל אם יתבצע איחוד כוחות מלא של האויבים. וזה בזמן שאבו-מאזן שולט רק בחלקים מיהודה ושומרון וסופג ביקורת על התעקשותו לא לקיים בחירות, על שחיתות ציבורית וירידה בתפקוד הדרגים הבכירים ברשות הפלסטינית, ועל כך שהוא לא דורש לשחרר מהכלא הישראלי את מרואן ברגותי. האזור שלנו סוער מתמיד, ואף אחד לא מבטיח שהרוחות לא יתחזקו.
בירדן מנמיכים את רוחות המלחמה, בהשראת ארמון המלוכה. דווקא מצרים, שיש לה בטן מלאה על ישראל על רקע הפעולות בציר פילדלפי, שומרת על רגיעה
