כחלק מתהליך הבידוריזציה של נושא שאין בו שום דבר מבדר, הצגת התמונות החדשות של החטופות מהשבי זכתה לבילד-אפ מסוגנן. "בעוד זמן קצר", הבטיחו בחדשות קשת למרות שנותרו שלוש וחצי שעות לאירוע. בחדשות רשת עברו לנוהל "מיד" יותר מחצי שעה לפני המועד. בפרומו של "המהדורה המוקדמת" הדגיש גדעון אוקו שהתיעוד "ייחשף בשידור חי" והבטיח "תגובות ראשונות של המשפחות". ירון אברהם תיאר בדרמטיות אצל רפי רשף את התוכן. מיכל פעילן הייתה מיכל פעילן.
היה גם פרומו מסוג אילה חסון. במפגן אופייני של מקצועיות ובקיאות, המגישה שאלה בחדשות כאן את הכתבת אנה פינס אם ההורים שדורשים פגישה עם ראש הממשלה לא נפגשו איתו מוקדם יותר אתמול. פינס הבהירה: נתניהו פגש את הורי התצפיתניות שנרצחו ועתה מדובר בהורי התצפיתניות שנחטפו. גם זאת דרך מצמררת להמחיש את גודל האסון.
האמפתיה ברוב התקשורת כלפי המשפחות לא סותרת את העובדה המצערת: גם התמונות החדשות מהוות חלק מהתיאטרון הטלוויזיוני של סיקור החטופים והחטופות. הן רואות אור כי לא נותרו עוד הרבה אמצעים לעניין, למשוך תשומת לב ולזעזע, אבל גלוי וידוע לכל שזה לא מחזיק מעמד. המסך הוא "חיית הברזל" המורעבת תמיד מהשיר של מאיר אריאל ז"ל. התמונות האלה הן בקושי ארוחת ערב.
קהות החושים נובעת לא רק משחיקה בלתי נמנעת ומהאופי התזזיתי של המדיום. זוהי גם תוצאת הקמפיין שצייר את המאבק של המשפחות כמכשול בפני "הניצחון המוחלט". בערוץ 14 הציג שרון גל את התמונות אך קיטר שהן מתפרסמות "דווקא עכשיו", למרות שחמאס מגלה "סימני שבירה". בינתיים הצופים והצופות שחזו במסיבת העיתונאים בערוץ 12 – ברשת ובכאן בקושי שידרו ממנה ובערוץ 14 יעדיפו לחפש נפט במוח של בועז גולן – ראו מי באמת מגלים "סימני שבירה": למשל אלי אלבג, אביה של לירי, שכמעט התעלף בשידור חי.
בסיום, תא"ל (במיל') רונן מנליס הזכיר באולפן קשת שרק לפני חודשיים פורסם הסרטון שמתעד את רגעי החטיפה של התצפיתניות: "ישבנו פה...ואמרנו: זה רגע האמת. צריך להוציא את הציבור. זה בא להעיר אותם". הביקורת שלו כוונה לנתניהו, אבל המילים אמרו משהו הרבה יותר כואב: פרסום הסרטון לא סיפק את הסחורה בקרב הישראלים והישראליות. קרן מרציאנו קבעה בתחילת המהדורה ש"כולנו זוכרים אותו". גם אם זה נכון, הוא לא חולל מפנה. לכן זה לא "זיכרון" אלא טריוויה. גורל התמונות מאמש לא יהיה שונה.
בקטנה
"תיק 100", סדרת הכתבות של יוסי מזרחי בחדשות קשת על התפוררות המשטרה, הייתה סיכום ארוז היטב (הפורמט, העריכה, הוויזואליות, המרואיינים, פס הקול) של התפשטות הריקבון, אך לא באמת נחשף בה משהו שלא גרם בעבר לעשרות אנחות ייאוש. זה לא מבטל את חשיבות הדברים (ובמיוחד את החשד שהמשטרה משחקת בנתונים, כפי שהסביר מזרחי אמש), ערב השארת המשטרה ללא מפכ"ל במשרה מלאה ותחת הרושם הקודר שהתהליך מתקרב לנקודת אל-חזור. אבל האמת היא שדי להביט במחזה המדהים שבו יואב "הצל" אליאסי עונד דרגות קצונה שהעניק לו השר שלא כשיר לנהל משמרת זה"ב: לפעמים תמונה אחת שווה הרבה יותר מאלף מילים ואפילו יותר מסדרת כתבות.
