יום שישי האחרון, מרכז מסחרי הומה אדם בעיר מגוריי החרדית. במאפיית החלות עצר אותי צעיר חרדי שבחר מאפים עם שני זאטוטיו. הלה פנה אליי בהיסוס ביישני. הוא עובד בחנות, מתפרנס מעט כדי להביא לחם הביתה. "אני יכול לשאול אותך משהו?", כמעט התחנן. כמובן שנעניתי בשמחה.
"פירסמו השבוע שישלחו צווים לכל חרדי שיש לו תלוש משכורת, ואני חושש להסתבך. אתה חושב שאני צריך לעזוב את העבודה?", הוא שאל. מבע פניו המודאג סיפר הכל. הוא רוצה להביא לחם הביתה, להאכיל את ילדיו מעמל כפו, לרכוש מטרנה וטיטולים, לא מתקציבים ולא מקצבאות.
אבל איזה פקיד פופוליסט החליט לתדרך עיתונאי רעב שבקרוב יחל מצוד בעקבות צעירים חרדים עובדים. עד לכניסת השבת אפפו אותי מחשבות על החלמאוּת המביכה שמלווה כמעט כל צעד ציבורי במדינה הזו.
בשנים האחרונות משקיעה מדינת ישראל משאבים כבירים לעידוד יציאתם של צעירים חרדים לשוק העבודה. המדינה משתמשת בשורה ארוכה של מקלות וגזרים, תמריצים ומיזמים. עד כדי כך, שהמגמה ששלטה בשנים האחרונות ברוב המפלגות - מלבד במפלגות החרדיות - הייתה להוריד את גיל הפטור מגיוס ובכך לשחרר כמה שיותר צעירים חרדים מהתלות בדיחוי השירות הצבאי. העיקר שייצאו לעבוד ויתרמו לעצמם ולמשק כולו.
הפעולות נשאו פרי. המגמה התחילה להתאושש, והכיוון המובהק של רבבות צעירים חרדים הִפנה אותם לכיוונים של תעסוקה ופרנסה בכבוד, שטובה לחרדים וטובה למשק. בשנים האחרונות עוברים המוני חרדים הכשרה תעסוקתית, חלקם רוכשים השכלה אקדמית, והם משתלבים בפועל בשלל מקצועות חופשיים. זהו שינוי אדיר, שנמצא רק בתחילתו.
עכשיו כל זה עומד להיעצר. מה קרה? מסתבר שיש עניין פופוליסטי חדש. צעיר חרדי שעובד - עליו לעזוב את שוק העבודה וקודם כל להתגייס, אחרת ייאסר עליו להתפרנס. לפי תדרוך של גורמים צבאיים, בקרוב יישלח צו לכל חרדי עם תלוש משכורת.
קשה להכיל את ההיגיון שבדבר. אחרי שנים של מאמצי על שמתחילים להניב פירות, מחליטים פתאום לגדוע את התהליך כולו ולהתנכל. למי? דווקא לאלו שנמצאים בשוק העבודה. לאלו שמגשימים הלכה למעשה את חזון התעסוקה החרדית, משלמים מסים ומסייעים בהנעת גלגלי המשק. המסר לכל צעיר חרדי: יש לך תלוש משכורת? עכשיו נשים עליך אות קין. אתה תסתבך עם רשויות החוק, תקבל צו עיכוב יציאה מהארץ, נכריז עליך כעל עריק וגם תשב בכלא צבאי.
לפי התדרוכים, אולי מתוך הפנמה שאת הצעירים הלומדים בפועל בישיבות לא יצליחו לגייס - כעת יתחיל מצוד פופולרי אחרי החרדים שמעיזים לעבוד. הם היעד. הם המטרה. הם "הצרה של המדינה". אותם יעצרו, ירדפו, יסבכו. ולמה? כי הם העזו לצאת מבין כותלי ה"כולל" ולעבוד. מיותר להסביר מה המסר הזה משדר. עשרות מהם אומרים לי בשבועיים האחרונים: "אנחנו חוששים, הבנו שאנחנו היעד. אנחנו שוקלים להפסיק לעבוד".
זה מטופש. זה לא יעיל. זו חלם במיטבה. זה גם לא יגדיל את הגיוס ולו בפרומיל האחוז, וגם יסיג לאחור מגמות חשובות שהחלו להשתקף בשוק התעסוקה.
נכון, היה 7 באוקטובר. אנחנו חיים במדינה אחרת. ונכון, יש אתגרים ביטחוניים. ונכון שהצבא זקוק עכשיו לעוד חיילים. כל ההסברים האלו מוכרים. אבל אף אחד מהם לא מצדיק התנהלות כל כך לא חכמה, שגם לא תשיג שום מטרה וגם תסמן כל חרדי עובד כיעד לרדיפה.
את התעסוקה החרדית צריך לעודד - לא לגדוע ולא להכרית.
הכותב הוא עורך המגזין בעיתון "משפחה"
אחרי שנים של מאמצי על שמתחילים להניב פירות, מחליטים פתאום לגדוע את התהליך כולו ולהתנכל. למי? דווקא לאלו שנמצאים בשוק העבודה