כוכבת הקולנוע הצרפתייה האדמונית איזבל הופר היא לא בדיוק חיה פוליטית. קשה לחלץ ממנה אמירות פרובוקטיביות ושנויות במחלוקת, והיא הראשונה שתודה בכך. "אף פעם לא ניסיתי להיות אדם רדיקלי", התוודתה הופר כשנפגשנו לאחרונה בפסטיבל קאן. "גם לא באירועי מהפכת הסטודנטים של 1968, כשהייתי תלמידת תיכון פריזאית בת 15 וחלק מהחברים בכיתה שלי יצאו להפגין ולמחות".
אבל בנובמבר האחרון, בעקבות מתקפת חמאס ועליית האנטישמיות בעולם בכלל ובצרפת בפרט, הופר הרגישה שהגיע הזמן לעשות מעשה, והשתתפה בצעדה נגד האנטישמיות בפריז לצד פוליטיקאים ופוליטיקאיות, וגם כוכבות כמו נטלי פורטמן ושרלוט גינזבורג. "7 באוקטובר היה נורא", אומרת הופר, בת לאב יהודי שביקרה בישראל מספר פעמים. "אני מרגישה רע לגבי כל מה שקורה, ולכן צעדתי בהפגנה בפריז. אתה יכול רק לחוש דאגה".
מאבק נוסף שהופר הצטרפה אליו לאחרונה הוא Me Too, שהגיע לצרפת השנה באיחור ניכר. אחרי שכוכבים, במאים ואנשי תעשייה צרפתים נעצרו או פוטרו בעקבות תלונות על עבירות מין, גם פסטיבל קאן עמד השנה בסימן Me Too וכך היוצרים.ות והשחקנים.ות מצאו את עצמם מתמודדים עם שאלות של התקשורת בנושא המהפכה החשובה, שמשנה גם את פני הקולנוע הצרפתי.
כמובן ששאלתי את הופר מה דעתה בסוגייה הזו. "כל מה שמעלה מחדש רצונות של נשים ועוסק בהן הוא תמיד מבורך", היא משיבה. "ברור שזה דבר טוב שנשים מוגנות יותר בעבודה שלהן. אני אישית מעולם לא חשתי מאוימת או נתקלתי בהתנהגות סקסיסטית במהלך הקריירה שלי. אגב, אף פעם לא ביקשו ממני לשחק את האישה שמאחורי הגבר או שמצדיקה את קיומו. חשוב לתת לאישה תפקיד מרכזי, אבל המלחמה הפמיניסטית היא על מטרות גדולות כמו שוויון בשכר, שוויון הזדמנויות בעבודה ויחס טוב יותר לנשים".
***
בגיל 71 הופר, אחת השחקניות המפורסמות והמוערכות באירופה, מתרוצצת בין פסטיבלים לבין במות תיאטרון ואתרי צילום ברחבי הגלובוס. היא אמנם מתעקשת שהיא עצלנית ("אני יוצאת להפסקות בין פרויקטים ואז אני לא עושה כלום"), אבל בקושי אפשר לעקוב אחרי לוח הזמנים הצפוף שלה. בחודש הבא היא תכהן בתפקיד המכובד של יושבת ראש חבר השופטים של פסטיבל ונציה היוקרתי.
גם בפסטיבל הקולנוע ירושלים ה-41 שנפתח הערב מככבים לא פחות משלושה סרטים חדשים של הופר: ב"סידוני ביפן" היא מגלמת סופרת שמגיעה לארץ השמש העולה ורוקמת קשר עם עורך הוצאה מקומי; ב"שעות ביקור" היא מגלמת בורגנית אמידה שבעלה יושב בכלא ומכניסה לחייה ולביתה אישה ממעמד נמוך שבעלה כלוא אף הוא; ב"הצרפתייה" של הבמאי הקוריאני הונג סאנג-סו, הופר מופיעה בתפקיד אישה מסתורית שמגיעה לקוריאה הדרומית, מעבירה שיעורים פרטיים בצרפתית ומנהלת מערכת יחסים עם בחור צעיר.
"לפעמים אני אוהבת הרפתקאות ומחפשת דרכים חדשות לעשות סרטים", היא מספרת. "ב'הצרפתייה' לא היה תסריט ואני קניתי את הבגדים שלבשתי בסרט. עשיית סרטים היא כל פעם דבר חדש ואף סרט לא דומה לקודם. את פוגשת אנשים אחרים, משחקת דמות אחרת שונה בסיפור אחר ומוצאת את עצמך בסיטואציות חדשות".
מה מושך אותך בדמויות של נשים בודדות?
"כשאת מגלמת דמות של מישהי בודדה, את חושפת הרבה דברים. ואז אני יכולה לברוא עולם שלם סביב הבדידות הזו".
את מצליחה לדמיין חיים ללא משחק?
"אין לי מספיק דמיון בשביל זה".
בימים אלה אפשר לחזות בכישוריה של הופר גם בקומדיה המקסימה "הפשע כולו שלי" שמוצגת בבתי הקולנוע בישראל. העלילה מתרחשת ב-1935 ומתמקדת בשתי חברות צעירות שגרות בפרברי פריז וחולמות לכבוש את עיר האורות. בתפקיד פרוע ומפתיע של שחקנית קולנוע דועכת שטוענת שהיא אחראית לפשע שנמצא במוקד העלילה, הופר מוכיחה שהיא יכולה להיות גם מצחיקה. "זה היה כיף גדול לגלם שחקנית אקסטרווגנטית עם הומור חד", היא מספרת.
***
במהלך הקריירה המפוארת שלה, שנמשכת מתחילת שנות ה-70, הופר הופיעה בתפקידים בלתי נשכחים ("רוקמת התחרה", "עסקי נשים", "הטקס") ולא פחדה לצלול לתוך דמויות אפלות ("המורה לפסנתר"). היא זכתה ב-119 פרסים, כולל שני פרסי השחקנית המצטיינת בקאן. הופעתה בסרט השנוי במחלוקת "היא" (2016), שבו גילמה אישה שיוצאת למסע נקמה בגבר שאנס אותה, זיכתה אותה בגלובוס הזהב ובמועמדות לאוסקר. "אני בת מזל", היא אומרת. "יש כל כך הרבה אנשים שנאלצים להתפרנס ממשהו שהם לא אוהבים לעשות, ובחלקי נפלה הזכות לעשות את מה שאני אוהבת".
איפה את מציבה את כל הפסלונים שזכית בהם?
"איפשהו", הופר מתחמקת. "כשקיבלתי לפני שנתיים פרס מפעל חיים של פסטיבל ברלין לא יכולתי להגיע לטקס כי חליתי בקורונה, אז שלחו לי הביתה את פסלון הדוב והוא הצטרף לכל בני הדודים שלו מקאן ומוונציה".
הופר מקפידה על פרטיותה ולא נוהגת לדבר על החיים עם אבי ילדיה, הבמאי-תסריטאי-מפיק היהודי ממוצא לבנוני רונלד שאמה (דבר אחד היא כן מוכנה לגלות: "אני לא מבשלת בבית. אני לא טבחית טובה"). הם הורים ללוליטה, שחקנית שהופיעה יחד עם הופר בכמה מסרטיה, לורנצו, שאיתו היא מנהלת בית קולנוע שכונתי בפריז, ואנג'לו, שעובד כמפיק.
היית רוצה לעבוד שוב עם לוליטה?
"בהחלט, למרות שלפעמים אנחנו אפילו לא חולקות את אותה סצנה".
הופר היא גם יקירת השטיחים האדומים, שמיטב המעצבים ובתי האופנה עומדים בתור כדי להשאיל לה את היצירות שלהם. השנה במט גאלה, הנשף השנתי במוזיאון המטרופולין לאמנות בניו-יורק, היא גנבה את ההצגה בזכות השמלה שלבשה. "זה היה אירוע נהדר. הנושא היה 'להעיר את היפהפייה הנרדמת', ובבלנסיאגה הכינו העתק של השמלה המקורית שמוצגת במטרופוליטן ושעוצבה על ידי סבתא רבתא שלי ואחותה, שהיו מעצבות מפורסמות. כך העירו את היפהפיות הנרדמות. זה היה מרגש". •
"אף פעם לא הייתי אדם רדיקלי, גם לא באירועי מהפכת הסטודנטים של 1968, כשהייתי בת 15 וחבריי לכיתה יצאו להפגין. אבל עכשיו אני מודאגת ומרגישה רע לגבי כל מה שקורה"
