ניסיון ההתנקשות בנשיא לשעבר דונלד טראמפ, כמו גם הוועידה הרפובליקנית שמתכנסת השבוע ושבה הוכרז על בחירת סגנו, ג’יי. די ואנס, מציבים את טראמפ במרכז מערכת הבחירות ובעמדת זינוק טובה לכאורה במרוץ לנשיאות.
לפי רוב הסקרים, רבים בישראל רואים בו נשיא שיכול להועיל לנו יותר מאשר ג’ו ביידן. כדי להבין עד כמה זו טעות מספיק לזכור שטראמפ הוא מי שאחראי יותר מכולם לכך שאיראן קרובה מאי פעם לפצצה גרעינית: אם הוא לא היה מוציא את ארה”ב מההסכם שממשל אובמה והמעצמות כבר חתמו עם איראן ב-2016 - בין היתר על רקע לחץ יהיר של נתניהו, שנבע מקוצר ראייה מדיני - טהרן הייתה היום רחוקה יותר מפצצה, וגם סביר שלא מעזה לתקוף את ישראל. אפשר לזכור גם את ההתבטאויות המנוכרות של טראמפ כלפי ישראל ונתניהו בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר, כשנראה היה שחמאס הצליח להכות אותנו וחיזבאללה בדרך.
אבל מה שחשוב יותר להבין טמון בכך שטראמפ של הכהונה השנייה יהיה בעייתי יותר לישראל גם מהכהונה הקודמת. הדבר ניכר, בראש ובראשונה, בעמדות של ואנס, סגן הנשיא הפוטנציאלי. בעוד שטראמפ הוא הפרזנטור, ואנס הוא האידיאולוג שמאחוריו, ולכן צריך להקשיב לאמירות שהציג עד כה. והן מטרידות. כפי שמקובל במפלגה הרפובליקנית, גם ואנס מדגיש שהוא פרו-ישראל, אבל את תמיכתו צריך לנתח על רקע הקונטקסט הרחב שבו הוא רואה את יחסי החוץ של ארצות-הברית. ואנס הוא בדלן מובהק, כלומר מי שסבור שארצות-הברית לא צריכה להסתכן למען מדינות אחרות. יחסי החוץ הם לשיטתו עניין של אינטרסים בלבד. הוא מתנגד לסיוע האמריקאי לאוקראינה, שכן היא מצטיירת בעיניו כמדינת קליינט תלותית שאין ביכולתה לסייע לאינטרסים של ארצות-הברית בחזרה. אף שוואנס תמך בחבילת הסיוע לישראל, כשממשל ביידן ביקש מהקונגרס להצביע עבור שתי החבילות יחד, הוא היה מוכן לעכב גם את הסיוע לישראל, ועוד בזמן מלחמה, כל עוד ההצבעה לא הפרידה בין חבילות הסיוע. כלומר, גם זיקתו לישראל מעוגנת בשיקול קר, ואם צריך להקריב את הסיוע לנו כדי לבטל את הסיוע לאוקראינה - מבחינתו שישראל תשלם את המחיר.
יתרה מכך: במסיבת עיתונאים שקיים שלשום בוועידה הרפובליקנית, הוא אמר בפירוש כי אינו רוצה “בעלי ברית שהם קליינטים שתלויים בנו אלא בעלי ברית שיכולים לקדם את האינטרסים שלהם בעצמם, כשאמריקה היא רק המנהיגה. אנחנו לא רוצים להיות מעורבים במלחמה אזורית בגלל מדינות שלא יכולות להגן על עצמן”. בקודים של השפה הדיפלומטית, מה שוואנס אמר הוא ההפך מהכרזת ביידן, “אני ציוני”. מבחינת ואנס לא הערכים המשותפים ולא האהדה לרעיון הציוני אמורים לכוון את המדיניות האמריקאית, אלא רק מה שמשתלם לה. במילים אחרות: אם ישראל לא תדע להגן על עצמה או תדרוש דברים שעלולים להצית מלחמה אזורית, ארצות-הברית לא תהיה שם בשבילנו.
לכך יש לחבר את העובדה שטראמפ עצמו הוא איש עסקים קר, ושההזדהות שלו עם ישראל הייתה אינסטרומנטלית מלכתחילה: היא נבעה מהצורך בתמיכת האוונגליסטים והתורמים למפלגה ומהמקום המרכזי שהיה לשניים שכבר לא יהיו בעלי משקל בממשל החדש - ג’ארד קושנר ואיוונקה טראמפ. לכן, כבר עתה אפשר להתחיל לחשוש מממשל רפובליקני שכנראה יצטיין, כדרכו של טראמפ, בהכרזות מצועצעות בעד ישראל, אבל בפועל לא נוכל להישען עליו בשעת צרה.
מבחינת ואנס לא הערכים המשותפים ולא האהדה לרעיון הציוני אמורים לכוון את המדיניות האמריקאית, אלא רק מה שמשתלם לה
