1 . זה הפך כבר לתופעה מצערת ומדאיגה. פחות ופחות נשים מתמנות לתפקידים בכירים בממשלה, בשירות המדינה ואפילו בחלק מהמגזר העסקי. לפני שנים מעטות כיהנו כמנכ"ליות במשרדי הממשלה שמונה נשים. בשנה האחרונה – בין אפס לשתי נשים לסירוגין. מחקר של הכנסת מגלה כי רק 14% מהמשרות הבכירות בשירות המדינה מאוישות כעת על ידי נשים. רוב ברור של 63% מעובדי המדינה הן נשים, אולם בצמרת ניתן לספור אותן בקושי על אצבעות יד אחת.
2. מתוך 18 משרות המקבילות בדרגה למנכ"ל משרד ממשלתי, רק אחת אוישה על ידי אישה, לעומת 41% בממשלה הקודמת. זה כבר נדיר מאוד שבמשרד ממשלתי בו מכהנים שרים חרדים מתמנה אישה לתפקיד בכיר. רק השבוע הועדף גבר על אישה כמנכ"ל הביטוח הלאומי. לא מזמן כיהנו נשים בתפקידי מנכ"לית האוצר, ראשת החברות הממשלתיות, הכלכלנית הראשית ונגידת בנק ישראל. ובעבר הייתה גם נציבה במס הכנסה וחשבת כללית באוצר. בממשלה הנוכחית רק 7% מהמינויים הבכירים הן של נשים, 93% (!) הם גברים.
3. המצב העצוב של הדרת נשים הגיע גם לרשויות המקומיות, לבנקים (שם היו בעבר חמש מנכ"ליות) ולחברות הממשלתיות והעירוניות. לפחות יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, פנינה תמנו-שטה, היא אישה. בינתיים. כמה עצוב שבמדינת ישראל הדמוקרטית והשוויונית, כביכול, הנשים הפכו מופלות לרעה בכל צמרת הכלכלה. החודש חייב בג"ץ את הממשלה להציג צעדים להגברת הייצוג של נשים במוסדות הממשלה עד 5 באוגוסט. אולי מכאן תבוא הישועה. אולי.
