המוזיאון האוטופי. אסור להחמיץ, המליצו בכל מדריכי התיירות הנחשבים. ובאמת, מבקרים מכל קצוות הכדור נהרו למוזיאון שבשכונת שאבורה. זה שהוקם אחרי פארק המים המפואר בחוף רפיח. הוא לא היה מהמוזיאונים הסטריליים-אומנותיים האלה. אלא מוזיאון תיעודי, ששידר צעקה. היית יוצא ממנו בתעוקה. מה, באמת, ככה התנהג עם שלם? מה, מתחת למיטת התינוק שפה, החביאו מטענים? מה, כאן בכלוב הזעיר הזה הוחזק תינוק בן פחות משנה? שעות יכולת להסתובב במוזיאון עם אוזניות שהשמיעו הסבר בשלל שפות. בין המתחם שנראה כמו חדר צעצועים אבל המשחקים בו שונים - למשל, פאזל של ירושלים בלהבות - לבין המתחם שהוצגו בו חומרים מבתי ספר: ספרי "מיין קאמפף", כדורי גלובוס ללא ישראל - לבין מתחם הרפואה, שהיו בו מרגמה שנתפסה במחלקת יולדות בשיפא. או MRI שלידו הוחבא נשק.
ההתפכחות. האטרקציה במוזיאון הייתה הדמיה תלת-ממדית של סבך המנהרות בח'אן-יונס. "אלוהים, למה הם היו צריכים את זה", כל תייר שני שאל. לקח שנים, המון שנים, אבל בסוף גם הפלסטינים שאלו את זה. והתביישו. חמאס, הבינו, הייתה תנועה רצחנית, שהחריבה את חייהם עם אידיאולוגיה דתית הרסנית.
איך הורגים רעיון. נשמע מופרך, לא? שיום יבוא, והפלסטינים יקימו מוזיאון לפשעי חמאס, ויהיו לנו שכנים אוהבי אדם, ויתברר שחזון חיסול חמאס היה ריאלי. נתניהו, בכל אופן, אומר שזו המטרה - חיסול חמאס. רק שחמאס, אמרו דובר צה"ל, ואפילו ראש המל"ל הנגבי, הוא רעיון. וזה נכון. עוד לא קם הפגז שימחק מחשבה. "אני לא יודע איך משמידים רעיון, אני יודע שכל תא שטח שאני מגיע אליו, זה לסיים עד הסוף. לא חצי", אמר לי השבוע מפקד גדוד של הנח"ל ברפיח. אז אפשר לעבור שכונה-שכונה, לחסל, לרדוף. צה"ל עושה את זה כמיטב יכולתו. אלו הכלים שלו. אבל השמדת הרעיון עצמו, או לפחות ניסיון לכך שיתגורר בכמה שפחות ראשים - זה כבר פחות עניין לצבא. האמל"ח הוא אחר. חינוך, הסברה, יצירת מציאות שלטונית חילופית בעזה, יצירת הסכמות.
המציאות. האם נתניהו מקדם את אלה? לא ממש. את הסיבות אתם מכירים. יש פה ראש ממשלה שלא מתעלה לגודל השעה. ההרכב הקואליציוני, הבן גבירים והסמוטריצ'ים, מרתיעים אותו מלעסוק ביום שאחרי. ובכלל, נתניהו הוא אחד שמפחד ממהלכים. הוא מומחה בדיבורים, זה כן. כותב ספרים, ברור. אבל בעולם המעשה הוא נגרר. אז יש לנו מטרה, שאפשר להתווכח עד כמה היא ריאלית, אבל אי-אפשר להתווכח על החשיבות שלה. העלמתה של התנועה הרצחנית היא משימה בעלת משמעות לדורות הבאים שלנו, וגם לפלסטינים שנאנקים תחת מנהיגיהם. רק שיש את הצבא שממלא את חלקו במשוואה. ויש את הפוליטיקאים שמתפארים בחיסול חמאס אבל לא עושים דבר בשביל זה. שנותנים לצבא להילחם שוב ושוב באזורים שטופלו, כי הם חלשים כדי לפעול בזירות שלהם. מי יודע, אולי יום אחד חמאס באמת יושמד. ואולי יהיה מוזיאון בשאבורה, ויבואו תיירים והכל. אולי. מה שבטוח, בשביל זה צריך מנהיגים.