עלילת הג'נוסייד ברקע. היא על שולחנו של בית המשפט הבינלאומי לצדק וגם על שולחנו של בית המשפט הבינלאומי הפלילי, שאמור להחליט בעניין צווי מעצר לנתניהו ולגלנט. בימים האחרונים קיבלה העלילה דחיפה אדירה בעקבות פרסום ב"לאנסט", כתב עת רפואי ותיק ויוקרתי שידוע בעוינותו לישראל. ב-5 ביולי פירסם "הלנסט" מכתב - לא מאמר - של רשא ח'טיב, מרטין מקי וסלים יוסוף, שבו נכתב: "אין זה בלתי סביר להעריך שהמלחמה בעזה גרמה ל-186 אלף מקרי מוות או אפילו יותר". צריך להדגיש: לא מדובר במחקר, שהכללים לפרסומו מחייבים ביקורת עמיתים. וזה מעניין, משום שארבעה פרסומים קצת יותר רציניים כבר הפריכו את פרסומי משרד הבריאות של חמאס על 37 אלף הרוגים. גם האו"ם פירסם תיקון. אבל למה להסתפק בשקרים של חמאס, אם אפשר לייצר שקר הרבה יותר גדול, שמתפרסם בכתב עת יוקרתי?
לא עברו דקות מרגע הפרסום ב"לאנסט", וכלי תקשורת התנפלו על הנתון החדש כמוצאי שלל רב. גם "הניו יורק טיימס", שהופך לפחות ופחות מכובד, קפץ על המציאה ופירסם מאמר תחת הכותרת: "בעזה נהרגים לא רק מלחימה, כך לדברי חוקרים". כך גם "הגרדיאן" הבריטי, עם הכותרת: "מדוע חוקרים חוששים שמניין ההרוגים בעזה עלול להגיע ל-186 אלף". לרשימת המתלהבים הצטרפה גם, איך לא, פרנצ'סקה אלבנזה, דווחית מטעם האו"ם על השטחים. "טבח 7 באוקטובר", היא כתבה בעבר, "הוא לא אנטישמי, זו תגובה לדיכוי". זה לא גינוי. זו הצדקה. היא גם כתבה ש"הלובי היהודי שולט בארה"ב". אנטישמית? מה פתאום. בתהליך שנמשך כבר שנים התואר "פעיל זכויות אדם" הופך לתואר של מי שמבין, תומך או מצדיק רצח יהודים. אורוול מתהפך בקברו. גם פרופ' חואן קול, לשעבר נשיא MESA (ארגון המרצים ללימודי המזרח התיכון בארה"ב), פירסם ש"ישראל הרגה 186 אלף או יותר". וכך, ימים לאחר פרסום המכתב, הוא כבר מופיע באלפי עיתונים ואתרים כעובדה מחקרית. מי אמר, לעזאזל, שלשקר אין רגליים?
מי הם הכותבים? אחת מהם, רשא ח'טיב, מאוניברסיטת ביר זית, מצדיקה רצח יהודים, כעניין "בלתי נמנע". כותב נוסף, מרטין מקי, הוא מעריץ של גדעון לוי. אבל לזכותו ייאמר שכתב בפוסט שהמכתב "צוטט ופורש שלא כהלכה", וכי ה"המספר שפורסם הוא לחלוטין אילוסטרציה". זה לא עזר.
בספרו "מיין קמפף" מסביר היטלר את העיקרון שלפיו צריך להעדיף שקר גדול על פני שקר קטן, משום שרוב האנשים יסרבו להאמין שלמישהו תהיה החוצפה לעוות את האמת באופן כה קיצוני. גבלס פיתח את השיטה וקבע ש"אם אתה מספר שקר גדול, וחוזר עליו שוב ושוב, אנשים בסופו של דבר יאמינו לו". תשעה עשורים עברו מאז השתמשו הנאצים בשיטת "השקר הגדול". בימים הללו היא חוזרת, ובגדול.
ועוד משהו: צבי יחזקאלי המליץ בדצמבר להרוג מאה אלף עזתים. השבוע ליגלג: "בסוף אנחנו הורגים יותר". לכל תועמלן אנטישמי יש, מתברר, משת"פ מהצד הפשיסטי. יחזקאלי היה פעם עיתונאי רציני. עצוב שהוא הופך לפיגוע מוסרי ותעמולתי.
מכסות במובן גפני
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה השבוע הצעת חוק של ח"כ משה גפני להרחבת הייצוג ההולם של חרדים ברשויות ובתאגידים ציבוריים. נפלא. אלא שיש בעיה. הרי עובדות שם, אפילו יותר מאשר בצבא, נשים, והלבוש שלהן, רחמנא ליצלן, לא בהכרח צנוע יותר בהשוואה למדי החיילות. אז איך זה שפתאום זה בסדר? לפי הצעת גפני, השילוב צריך להיות לפי אחוז החרדים באוכלוסייה. רעיון מצוין. בתנאי שאותו כלל יחול גם על גיוס לצה"ל. בדיוק לפי האחוז שלהם באוכלוסייה.
הנה עוד רעיון: רוצים שילוב חרדים? בבקשה. אבל רק אלה שסיימו שירות לאומי או צבאי מלא. ומכיוון שרוב המשרות דורשות תואר אקדמי, אז כדי לעודד השכלה השילוב היחסי המלא יהיה בדיוק לפי האחוז היחסי של בעלי תואר אקדמי במגזר החרדי. משום שאם לא כן, התוצאה תהיה צניחה ברמת העובדים. זה סממן ידוע בהפיכת מדינה מתפקדת למדינה כושלת.
אבל אנחנו יודעים שזה לא יקרה, גם אם 90 אחוז מהציבור חושב שזה הכיוון - הקואליציה החמסנית בתולדות ישראל תעשה את הדבר ההפוך. הרי זו אותה קואליציה שממשיכה לחפש כל טריק כדי לפטור חרדים משירות בצבא, אבל באותו יום שבו מחליטה הממשלה על מכסה מופרזת של העדפת משתמטים היא מחליטה על הארכת שירות לחיילים. אין גבול לציניות. פשוט אין.
לאן הידרדרת, עירית?
לעירית לינור יש אלילה חדשה. שירז אדל מלכה. סרטון הקללות שלה למפגינים בבית-שמש למען שחרור חטופים ו/או נגד הממשלה הופץ ברשתות. אין צורך לחזור על הטקסט המתועב במיוחד (שהסתכם בעיקר ב"שרמוטות, בני זונות" בהרבה וריאציות). אפשר לומר רק שהיא התאומה הרעיונית של איציק זרקא. ערוץ 14 הזדרז לפרסם קטע שבו הביעה לינור את דעתה המלומדת על שירז אדל הזרקאית: "מה זה נהניתי. היא פטורה מיראת הכבוד כלפי האנשים האלה, למרות שאמרו לה שאלו מיטב בחורינו. היא בחושיה המחודדים רואה שזו חבורת חוליגנים". לקרוא ולהתפלץ.
מה לא עושים בשביל קצת מחיאות כפיים. ובכל זאת יש לי שאלה ללינור: את באמת לא מבינה שהפכת לסוכנת כאוס? הרי איראן וחמאס כבר לא זקוקים לבוטים - יש להם אותך. עד לשם הידרדרת?
צעד בדרך לטורקיה
יש לנו לא מעט מחלוקות. ב-2015, למשל, ליגלג רביב דרוקר על הכתיבה המוגזמת שלי, לדעתו, נגד הקמפיין האנטי-ישראלי. אני מקווה שהלגלוג נמחק לו מהפנים בעקבות הר הגעש שהתפרץ ב-7 באוקטובר. הוא גם טען שהח"מ, יחד עם ציפי לבני, מטפחים את האגדה שאבו-מאזן הוא סרבן שלום. העובדות לא בילבלו אותו. חבל. הוא מסוגל ליותר.
ועדיין, מדובר באחד התחקירנים המובילים, אם לא המוביל, בישראל. כל חסרונותיו ילבינו כשלג מול הישגיו. הוא גם דעתן. אפשר להבין את החשד להטיה. ולמרות זאת, בתחקיר על "שוברים שתיקה" לא עשה דרוקר שום הנחה. לא מעט תחקירים שלו הניעו חקירות פליליות. כשגורמי אכיפת החוק היו עצלנים דרוקר היה החרוץ. תחקיר הצוללות מ-2016 והתחקיר האחרון, על היהלומים של מירי רגב, הם מאסטרפיס.
כן, הייתה סתימת פיות גם מהצד השני. וכן, יש טענות נכונות על הטיה בתקשורת. אבל פגיעה בתחקירן המוביל בישראל היא בשורה רעה לעיתונות ולחופש הביטוי. ויש חשש שפגיעה ברצועת שידור יומית היא רק הקדמה לחיסול תוכנית התחקירים, שהיא ספינת הדגל של הערוץ. אנחנו לא טורקיה וגם לא הונגריה. עדיין לא. אבל צריך להיזהר. הפגיעה בדרוקר היא צעד קטן בדרך לשם.
