דפנה ליאל טענה אמש בחדשות קשת שנאום ראש הממשלה בכנסת שימש ל"צריבת תודעה". זה נכון, אבל גם לא ממש חוכמה גדולה: אין טקסט של בנימין נתניהו שלא משרת את המטרה הזאת, משום ש"צריבת תודעה" היא פעולה שבאה בטבעיות עם הטריטוריה. למעשה, נקודת המוצא החשובה ביותר לניתוח הופעות פומביות של נתניהו היא המודעות המוחלטת שלו לכל מה שיוצא מפיו, בין השאר משום שזוהי ראשית הצירים של אותה "צריבת תודעה". את שאר המלאכה מבצעים עבורו סמרטוטים ושופרות.
לכן ליאל, וכל מי שניתח את הנאום מהפריזמה של התוכן תוך הזנחת הצורה (ועוד בטלוויזיה), פיספסו "צריבת תודעה" הרבה יותר דרמטית: נתניהו בעצם הודיע שהוא משוחרר סופית מהצורך לדגמן רגישות ואמפתיה. אלו תכונות שמלכתחילה כנראה זרות לו, אבל נדרשות ממנהיג בעת מלחמה ועוד כזאת שהחלה בכישלון איום ונורא. נתניהו מבין את כוחן וידע להיעזר בהן לאורך החודשים האחרונים. אתמול הוא כבר הציג גרסה צוהלת של צחי הנגבי. לא רק שהוא נראה פשוט מבסוט מההזדמנות להתנגח באופוזיציה המבולגנת, בתקשורת שלא עובדת אצלו ואותו וגם ב"לשעברים" (כאילו שאין לנתניהו "לשעברים" משל עצמו באולפני הבית); שפת הגוף ועולם הדימויים שבחר העידו על ביטחון עצמי עצום. כל כך עצום, ששום מפגש עם הורים שכולים ותחנונים של הורי חטופות לא יערער.
הרי למי נועדה ההשוואה המופרעת, בין הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית על 7 באוקטובר למכתבים המנג'סים שנשלחו לדוכס מוולינגטון במהלך הקרבות עם נפוליאון? רק יום קודם הוא נפגש עם אבות ואמהות שחמאס רצח את בנותיהם וביקשו חקירה במסגרת הכי רצינית שיש למדינה להציע. לקח לו פחות מ-24 שעות (!) כדי להשוות מחדל מטלטל לבדיקת מלאי של צנצנות ריבה. על נציגי משפחות החטופים והחטופות אמר שהם "כל כך טעונים בהשמצות שלכם ושל האולפנים", כאילו שהם המציאו את ההתבטאות ההזויה באטימותה שנחשפה אתמול ב-ynet: "אנחנו לא צריכים להיות לחוצים... החטופים סובלים אבל הם לא מתים".
המסקנה העגומה היא שנתניהו לא רק מתנגד לוועדת חקירה (זכותו) וגם לעמדת מערכת הביטחון בדיוני הפסקת האש (לגיטימי והוא ממש לא לבד): הוא מרגיש מספיק חזק כדי להביע זלזול מופגן ומשפיל גם כלפי אנשים שעולמם חרב עליהם. ולמה שלא יעשה זאת? המחאה בשליטה, הבית הלבן במרחק נגיעה והמפץ הפוליטי בימין מתנהל כרגע בבתי קפה במתחם שרונה. ובינתיים בג'קוזי הטלוויזיוני של נתניהו, ערוץ 14, מה שהעסיק את אראל סג"ל ושמעון ריקלין זאת השאלה אם הוא דייק בתיאור מסעות הדוכס מוולינגטון, ולא איך "מר ביטחון" הגיע למצב שבו יחיא פאקינג סינוואר הפך לנפוליאון. שם כבר לא נשאר מה לצרוב.
בקטנה
עצה ללקוחות בנק לאומי, בחינם וללא עמלות: נצלו את קמפיין חשיפת מספרי הטלפון האישיים של מנהלי ומנהלות הסניפים כדי להגיד להם, שהפרסומת החדשה עם עומר אדם לקחה את הזמר הכי אהוב במדינה והפכה אותו במחי "טינג טינג טינג טינג" לסיוט שרודף אתכם בלילות, אפילו יותר מהריבית על המשכנתה.
