היה צפוי כי מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות ארה"ב תהיה סוערת, מתוחה ואלימה יותר מכפי שאמריקאי כמעט בכל גיל יכול לזכור. תנאי הפתיחה לא הותירו שום אפשרות אחרת: מדינה מפולגת יותר מבכל שלב ב-60 השנים האחרונות, מועמד אחד רב-פעלים שנמצא הרבה מעבר לשיאו הפיזי והמנטלי, ומולו מועמד שהורשע בפלילים ומבטיח לחסל את הדמוקרטיה האמריקאית ונהנה מתנועת תמיכה המונית.
שלושה חודשים וחצי לפני הבחירות, כל החששות מתממשים, אם כי לא בצורה הצפויה. האלימות כבר הגיעה בדמות ניסיון התנקשות בדונלד טראמפ, אבל את הסערה הגדולה ביותר של מערכת הבחירות הזו אף אחד לא חזה: קרע שוושינגטון כנראה לא ראתה מעולם, כל כך קרוב לבחירות, בין נשיא מכהן למנהיגי מפלגתו.
כדי להבין איך הגיעה המפלגה הדמוקרטית לעמידה על קצה התהום, צריך לחזור לפחות שנה וחצי לאחור, לעצם ההחלטה של ג'ו ביידן לרוץ לקדנציה שנייה. למרות שאחרי הניצחון ב-2020 הוא הבטיח "להיות גשר" לעתיד, החליט הנשיא בתחילת 2023 כי הוא יוכל לעשות את העבודה גם כשיגיע לגיל 85 בסוף הקדנציה השנייה. כבר אז הדליקו הסקרים נורות אדומות של מצביעים רבים, בהם אחוז גדול של דמוקרטים, שסברו כי ביידן מבוגר מדי.
ראשי המפלגה והמועמדים הפוטנציאליים להתמודד נגד ביידן עדיין בטראומה מבחירות 2016. הם חשבו שהוא נותר המועמד החזק ביותר לנצח בשנית את טראמפ וזזו הצידה. ביידן ניצח בפריימריז בלי יריב של ממש, אבל הסקרים המשיכו לזעוק: 70-80 אחוז מהמצביעים, כולל חצי מהדמוקרטים, חזרו ואמרו שהוא מבוגר מדי וצריך לפרוש. ואז הגיע העימות ביוני, עימות שעליו התעקש ביידן, והכריח את הדמוקרטים הבכירים לראות, באיחור גדול, את מה שעמד מול עיניהם.
השבועות האחרונים הם כמעט איום קיומי על המפלגה הדמוקרטית. מצד אחד נשיא שכולם אוהבים; כי אם יש דבר כזה "דמוקרט", זה ביידן. מצד שני, המציאות שלא מפסיקה להכות בפנים. בכירים במפלגה, כולל מקורבים במיוחד לביידן - מהנשיא לשעבר ברק אובמה, דרך ראש הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר ועד יו"ר בית הנבחרים לשעבר ננסי פלוסי - סבורים שהוא צריך לפרוש. חלקם גם אמרו לו את זה בפנים.
האנשים האלה לא רק דואגים לעתיד הדמוקרטיה האמריקאית, הם מרגישים שהם מנסים להציל את המורשת של ביידן עצמו. אבל ביידן לא עשה את הקריירה שלו בלי להיות עקשן, מתריס, אנדרדוג קבוע שקם בכל בוקר להילחם במי שלדעתו תמיד זילזלו בו. הוא מוקף במעגל פנימי מאוד קטן שמורכב מבני משפחה ומעט יועצים שהולכים איתו שנים רבות, וכולם מגוננים עליו מהעולם שבחוץ.
הדמוקרטים מסתובבים עכשיו סהרוריים, נעים בין הכחשת מציאות לבין תחושת תבוסה ידועה מראש, וכל יום שעובר מקרב אותם לוועידה שתכתיר את ביידן כמועמד הרשמי של המפלגה. נאומו החלש של טראמפ בוועידה הרפובליקנית השבוע הותיר דמוקרטים רבים מתוסכלים עוד יותר: זה לא שאי-אפשר לנצח את טראמפ, אבל ג'ו ביידן לא יכול לעשות את זה ואף אחד לא מצליח לשכנע אותו אחרת.
השבועות האחרונים הם כמעט איום קיומי על המפלגה הדמוקרטית. מצד אחד נשיא שכולם אוהבים; כי אם יש דבר כזה "דמוקרט", זה ביידן. מצד שני, המציאות שלא מפסיקה להכות בפנים
