מריאם, הבת של ריחאן חוטבא, סמנכ"לית טכנולוגיות מהכפר הבדואי שיבלי שבעמק יזרעאל, עולה בסתיו לכיתה א'. במפגש היכרות שבו התבקשה לספר על משפחתה, היא ענתה ש"אמא מהנדסת, אבל היא משנה את החברה הערבית והיא תהיה אישה גדולה שעושה דברים חשובים וגדולים". אגב, אבא של מיראם הקטנה הוא מנהל בכיר בתחום ההייטק, אבל כשנשאלה מה הוא עושה, היא ענתה: "עובד".
"וזה כל כך נגע לליבי שבתי רואה את המאמץ שלי למען שילוב של נשים בדואיות בתעשיית ההייטק ויודעת שזה חשוב. גם הגדולה שלי אומרת 'אמא חושבת מחוץ לקופסה', ואני שמחה שהילדות רואות את זה, כי זה חלק מהשליחות שלי", אומרת ריחאן (38), אמא לחמש בנות, בוגרת הטכניון.
השליחות שלה היא "סמאנא", "השמיים שלה" בערבית, מיזם שתכליתו לאפשר לעוד ועוד נשים בחברה הערבית ובאוכלוסיות מוחלשות אחרות לעשות קפיצת קריירה ולהגיע לעבודה בהייטק - תחום שאין להן כמעט סיכוי להשתלב בו בשום דרך אחרת. ריחאן, סמנכ"לית הטכנולוגיות של "סמאנא", מסבירה כי "לאורך כל השנים לא ראיתי ייצוג נשי ערבי מספק בהייטק, בעיקר לא ייצוג של נשים בדואיות, שזה מיעוט בתוך מיעוט. לכן רציתי לחפש דרכים להנגיש לנשיות ערביות באזור הצפון את העבודה בהייטק, גם כדי לקדם אותנו וגם כדי לחסוך את הנסיעות הארוכות לעבודה וממנה. כשעבדתי במרכז כמהנדסת אוטומציה וכמנהלת בתחום בדיקות התוכנה, הייתי חמש שעות ביום בכבישים. אנשים לא יודעים, אבל מורות מהחברה הערבית בצפון נוסעות בכל יום לדימונה, לרהט או לבאר-שבע כדי ללמד, כי אין מספיק עבודה כאן".
כשהחלום התגבש נרתמה לעזרתה קרן פורטלנד, שמחברת בין אוכלוסיות בתת-ייצוג כמו נשים ערביות, דרוזיות ובדואיות וגברים חרדים - לבין שוק ההייטק בישראל. "הקרן בעצם התחילה לגייס את המחזור הראשון של 'סמאנא', וזו הייתה מבחינתי הזדמנות לשינוי המציאות של נשים בדואיות בצפון", מספרת חוטבא, "דרך הפעולה שנבחרה היא החלק המעניין: הקרן הקימה בכפרים ערביים ודרוזיים כמו דליית אל-כרמל וזרזיר מרכזי תעסוקה שנועדו לאפשר עבודה מרחוק של נשים ערביות ודרוזיות, כשהן ליד הבית. כשמתבוננים בהם מבחוץ, הבניינים נראים כמו כל בניין אחר בכפר כדי לא למשוך יותר מדי תשומת לב, אבל מבפנים הכל מעוצב ומתוקתק כמו בחברות ההייטק הכי מובילות בשוק. ככה הנשים עובדות בחברות ההייטק המובילות בישראל - בלי לצאת מהכפר".
ומה עם תפקידים בכירים? גם את זה הן עושות מרחוק?
"בהחלט. יש נשים שכבר התקדמו לתפקידים בכירים. חשוב להבין שהרבה פעמים נשים ערביות ודרוזיות לא יכולות או לא מורשות לצאת מהכפרים בגלל פערים דתיים או תרבותיים. 'סמאנא' מאפשרת להן עבודה איכותית והשתלבות בתפקידים טובים בלי להתרחק מהבית. הנשים שמגיעות לתוכנית הן משכילות ואיכותיות ביותר, כך שהחברות שמעסיקות אותן לא מתפשרות על הרמה בשום צורה, אלא רק מאפשרות הזדמנות שווה גם לנשים ממגזרים בתת-ייצוג. עכשיו אנחנו מתחילות לגייס מחזור נוסף של צעירות מהחברה הבדואית, בהן מורות שרוצות לעשות שינוי, בוגרות תואר ראשון בחינוך או בעבודה סוציאלית, בסטטיסטיקה, בהנדסה ובמערכות מידע. אנחנו עורכים להן הכשרות מתאימות והן משתלבות בעבודה. יש לנו מאה אחוזי השמה, וזה משהו שאני מאוד גאה בו".
מה תגובת הנשים שמשתלבות בעבודה?
"במגזר הערבי, וגם אצל הדרוזים, יש הסללה של נשים לכיוון של חינוך. זה מייצר עודף במורות שמסיימות את התואר ומגלות שאין מספיק עבודה. הן נקלעות לאבטלה ועוברות לגדל את הילדים במקום לפתח את עצמן, ופה נגמר הסיפור. 'סמאנא' פותחת להן אפשרויות מקצועיות מגוונות שגם עוזרות להן לפרנס את הבית במצבים שבהם בן הזוג לא עובד. הן לא רק מתפרנסות, אלא גם רוכשות מיומנויות שחשובות לשוק העבודה: איך לחשוב כמו בהייטק, איך להיות ייצוגית, איך לכתוב תוכניות עבודה. הן כל כך מודות על המהלך הזה, ששינה להן את המציאות הכלכלית, וגם על העובדה שהעבודה המספקת נמצאת קרוב לבית ובמקום לבלות שעות בנסיעות לעבודה, יש להן יותר זמן למשפחה ולהתנדבות. זה פותח להן אופקים חדשים".
והחברה הערבית יותר פתוחה בימינו לנשים בהייטק?
"יש שינוי. אני רואה על עצמי שבעלי תומך, שהמשפחה מבינה מה המשמעות של אמא שלומדת והולכת להיות מהנדסת. לפני כמה שנים זה לא היה המצב. אבל שינויים קורים לאט. בחברה הערבית לא מאפשרים לנשים לעבוד במקום לא מוכר, חוששים ממקום עבודה שמשותף לנשים ולגברים - ואנחנו פתרנו את שתי הבעיות הללו. המשרדים, כלומר ה'האב הטכנולוגי' שלנו, הוקם בתוך הכפר, בלב הקהילה הבדואית בזרזיר, ועובדות בו רק נשים. יום העבודה הוא בן תשע שעות ואנחנו גמישים - יש מי שמגיעות מאוד מוקדם בבוקר ויוצאות מוקדם לילדים, יש מי שמגיעות ב-9:30. אנחנו מספקים להן את הסביבה התומכת כדי לאזן בין האישי למקצועי".
ומה אומרים בני הזוג, בני המשפחה?
"אנחנו ביחסים אישיים טובים עם המשפחות. חשוב לנו הקשר ההדדי. הבעלים תומכים. יש כאלה שלא היה להם מושג מה זה הייטק ומה עושים שם. אחרי שהם נחשפו ורואים את הפירות - הם תומכים. ועובדה, בעוד עבור הגיוס של המחזור הראשון הייתי צריכה לרדוף אחרי אנשים, בגיוס הנוכחי כבר פונים אלינו. השינוי מחלחל".
ואפרופו התנדבות, הנשים בפרויקט "סמאנא" מחזירות לחברה את הטוב שהן מקבלות ומשתתפות בפרויקט שמנגיש את ההייטק לתלמידי תיכון בחברה הערבית. "אנחנו 20 אחוז באוכלוסייה, אבל רק אחוז אחד מאיתנו עובד בהייטק, ואת זה צריך לשנות", מסבירה חוטבא.
ואתם מצליחים לגייס מעסיקים לפרויקט עכשיו, במצב של מלחמה?
"אנחנו עושים כל מאמץ כדי להביא עוד חברות הייטק מהמרכז לקחת חלק בפרויקט. זה קשה יותר עכשיו גם בגלל המלחמה וגם בגלל מצב ההייטק. אבל אנחנו לא מוותרים. יהודים וערבים חייבים לעשות הכל למען צמיחה משותפת והדדית".
