כשתצעד על כבש המטוס הבטוח והיציב של כנף ציון בדרכך למופע האלקטורלי בוושינגטון, האם תחשוב, מר נתניהו, על 120 כבשות הרש שאתה וממשלתך מפקירים בידיהם של מרצחים, שעושים בהן כרצונם כבר כמעט 300 ימים? זאת למרות אזהרותיהם החד-משמעיות של הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש המוסד - שלוחצים ושבים ומתריעים שלחטופות ולחטופים אין יותר זמן ואין יותר אוויר. שזוהי ההזדמנות האחרונה להשיב את החיים בחיים ואת המתים לקבורה בישראל.
וכשתמתח את רגליך על המזרן הנקי והמפנק במיטה הזוגית במטוס, לאחר שתחליף את החליפה החנוטה בפיג'מה רכה, האם תצליח לדמיין איך זה לשרוד ברגליים אזוקות בשלשלאות כבר 40 שבועות, כשגוררים אותך על ברכיך קשור ומושפל, מפרקיך מתאבנים, ושוביך האכזריים משכנעים אותך שאף אחד לא רוצה להחזיר אותך הביתה? וכשתרחרח את מרכך הכביסה הנעים (לבנדר או יסמין?) על ציפת הפוך, האם תחשוב גם על 290 ימים ללא מקלחת? האם תצליח לזהות גם את התרכובת המייאשת והנקרשת של דמעות, זיעה, שתן, דם הווסת ועוד הפרשות גוף ונפש שנספגות במזרנים המעופשים שעליהם הם מוטלים, בשנתם החטופה והמבועתת, תוך כדי שמתעללים, אונסים, מכים, מענים ומפחידים אותם עד אימה? וכשתקיץ אל משקה מרווה וארוחה טרייה ומזינה בבטן המטוס, האם בינות הלעיסות והלגימות, תשמע את התבקעות השפתיים המיובשות והסדוקות מצמא, ואת הבטן שכואבת ומקרקרת כבר תשעה חודשי רעב, אולי נושאת תינוק שאף אחד לא באמת רוצה לחשוב על התקיימותו?
וכשתעמוד מול שני בתי הקונגרס ותישא את דבריך הפומפוזיים שנועדו לבסס פוליטיקה קטנה ולהרגיע את חמתם של נערי הגבעות שטיפחת לצרכיך ההישרדותיים, האם לצד האותיות בפונט המוגדל שעל המסך, יהיה מי מאנשיך שמצפון נותר בנשמתו ויצמיד למילים גם את תמונות החטופות והחטופים שנרקבים בעזה? זאת כדי שתכריז את מה שחשוב יותר מכל מסר שנועד להתפיח את תמיכת הבייס ולבסס את ממשלת האסון שלך - "אני כאן כדי לומר כן לעסקת נתניהו. אני כאן כדי להחזיר את החטופות והחטופים הביתה, כי אני אחראי לגורלם", כי הנה העין המופצצת בדם של נעמה לוי, והנה המבט המתחנן של קרינה ארייב מתחת לתחבושת, והחיוך המבויש של עמרי מירן והטיית הראש הרכה של אוהד בן עמי. האם הם ושאר החטופים לנגד עיניך - כשאתה מדקלם מילים לכאורה גדולות, אבל שוכח שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים? אלוהים שבמשנתו מצוות פדיון שבויים היא מצוות עשה. אז קום ותעשה.
כי אם לא תעשה כן, נתניהו, אתה תקבור לא רק את 120 החטופות והחטופים שהפקרת, אתה תמשיך להחריב ותמוטט לדיראון עולם גם את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים וחושבים על עצמנו, על המורשת והערכים, על היהדות והישראליות שלנו. ועל כך - לא רק אנחנו לא נסלח לך, גם ההיסטוריה לא תסלח לך.
האם תזכור, בדרכך לוושינגטון, שלחטופות ולחטופים אין יותר זמן ואין יותר אוויר. שזוהי ההזדמנות האחרונה להשיב את החיים בחיים ואת המתים לקבורה בישראל
