הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן הודיע אמש על פרישתו מהמרוץ לנשיאות לקראת הבחירות בנובמבר. ההודעה הייתה צפויה, בהתאם למסכת הלחצים שהופעלה עליו לפרוש - מעשה שכמותו לא ידעה ארצות-הברית מעודה. הסיכול הממוקד של מועמדותו של ידי "עמיתיו" מהמפלגה הדמוקרטית הצליח אפוא מעל למשוער. ביידן נזרק החוצה, טראמפ ייכנס פנימה. תחיי הדמוקרטיה, הלוא כן?
הדרישה הפנים-מפלגתית לפרישה הסתמכה לכאורה על נתוני סקרי בחירות אחרונים. האומנם? לפי ממוצע סקרי בחירות אחרונים-אחרונים אלו, המועמד הרפובליקני טראמפ הוביל על ביידן בהפרש של 3.8 אחוזים. גם בסוף ינואר השנה הוביל טראמפ - באותם הסקרים - על ביידן בהפרש של 3.8 אחוזים, והחזיק בהובלה משמעותית עד תחילת האביב. לא זכור שמישהו מבכירי המפלגה הדמוקרטית דרש אז להדיח את ביידן מהמרוץ לנשיאות בשל גילו המתקדם. להפך - הכל התייצבו אז כאיש אחד מאחוריו.
גם בשבועות האחרונים הם עמדו מאחוריו, אבל הפעם עם סכינים שלופות, מתחרים מי יתקע את סכינו עמוק יותר בגב הנשיא. במופע המזכיר את תמונת הקושרים הדוקרים את יוליוס קיסר במחזהו של וויליאם שייקספיר הנושא את שמו, הצליחה ההנהגה של המפלגה הדמוקרטית - בעידודם של פרשנים ותורמים - לא רק לפגוע אנושות במרוץ של ביידן לכהונה שנייה כנשיא, פגיעה שבגללה פרש, אלא גם לקרב את האופציה של אובדן הרוב בסנאט בוושינגטון. לא מפתיע: אם את אישה אמריקאית בעלת נטייה להצביע למפלגה דמוקרטית ואת רואה לנגד עינייך את הדרך המגעילה והמקוממת שבה ערכו ראשי המפלגה, בהם סנאטורים מכובדים, טקס חיסול פוליטי ואישי ממוקד לביידן - את תשקלי היטב האם לבחור בטיפוסים הבוגדניים הללו לסנאט הבא.
אפשר היה לנהל את זה אחרת. אפשר היה, אולי אפילו רצוי היה, לשכנע את ביידן לפרוש מהמרוץ בראשית השנה, ולחפש בראש פתוח מועמדת או מועמד חלופיים. אלא שאז מקהלת הבכירים דחפה בכל כוחה את ביידן לרוץ לנשיאות.
מרגע שהמשיך ביידן לרוץ, נכון היה מראש לקבוע שלא יתעמת בטלוויזיה עם טראמפ. אינני מצליח להבין את מובילי קמפיין הבחירות שהמליצו לו להיענות בחיוב להצעת העימות מול פוליטיקאי שקרן, מסית, גזען, שונא נשים, דמגוג, אויב הדמוקרטיה ונאשם בפלילים. אחד שלא מסוגל לומר משפט אחד סדור בלי לבלף, או באנגלית תקינה. עימות פומבי עימו הוא השפלה ידועה מראש לכל משתתף, בטח לנשיא מכהן.
לכך נוספה התגובה של עמיתיו למפלגה לעימות עצמו. אף שלפי רוב הסקרים ההופעה הלא-מוצלחת - כצפוי - של ביידן לא הזיזה את מחוגי התמיכה בו אלא בשברי אחוזים, השועלים הוותיקים של המפלגה הדמוקרטית קפצו על ההזדמנות להיפרע ממנו. די היה להם בסקרים נטולי מהימנות שנערכו מיד לאחר שידור העימות, ובהם העניקו הצופים "ניצחון" לטראמפ - כדי לשלוף את הדרישה לפרישה. מאז הם לא הפסיקו ללחוץ, לאיים, להשמיץ ולנהל מלחמה פסיכולוגית מקיפה נגד נשיאם, כולל הדלפות אישיות מגעילות.
מסע הציד הסתיים אתמול בהצלחה. ביידן הרים ידיים, והודיע בג'נטלמניות הן על פרישתו מהמרוץ והן על תמיכתו במועמדות של סגניתו קמלה האריס. בכך נתן שיעור בהתנהלות מופתית, חברית ומוסרית לראשי המפלגה הדמוקרטית שנמנעו מלהשקיע זמן, מרץ וכסף בלשכנע את ציבור הבוחרים בהישגים מוחשיים ברורים ומוכחים שלו כנשיא. השד יודע למה.
ראשי המפלגה הדמוקרטית יכולים הבוקר לחגוג את ניצחונם על נשיא דמוקרט בן 82. מאבקם צלח, אבל אוי לניצחון זה: המפלגה מרוסקת, ציבור תומכיה נבוך וממורמר ועתידה האלקטורלי קודר כפי שלא היה מזה עשרות שנים. טראמפ לא יכול לחלום על יותר מזה.
אוי לניצחון של בכירי הדמוקרטים: המפלגה מרוסקת, ציבור תומכיה נבוך וממורמר ועתידה האלקטורלי קודר כפי שלא היה מזה עשרות שנים
