שעות ספורות לאחר תקיפת חיל האוויר בתימן ביום שבת האחרון, החות'ים שיגרו לעבר אילת טיל נוסף, כפי שקרה פעמים רבות בחודשי המלחמה. על אף סיפוק התושבים כאן מהתגובה הישראלית שהגיעה סוף-סוף, התחושה היא מעורבת – הממשלה החליטה להגיב רק לאחר שכטב"ם התפוצץ בתל-אביב וגבה את חייו של יבגני פרדר ז"ל.
גיא שדה (21), שעובד בדוכן סלולר בקניון מול הים בעיר, סיפר ש"ברור לכולם שיש את תל-אביב ויש את שאר המדינה. אבל עם כל הכבוד, דם של אילתי לא שונה מדם של תל-אביבי".
אנדריי יוטיש (19), שעובד כבר שנתיים בדוכן פירות ובפיצוצייה בטיילת, אמר: "כבר תקופה שהם שולחים אלינו טילים וכטב"מים. כשיש פה אזעקות אנחנו שומעים את הבומים ורואים איך זה מתפוצץ מעלינו, ואף פעם לא הייתה תגובה משמעותית. חבל שזה צריך להגיע עד לתל-אביב בשביל שיעשו משהו עם זה".
אלי לנקרי, ראש עיריית אילת, אומר ש"אני לא מרגיש טוב עם זה שתקפו בתימן רק אחרי נפילת הכטב"ם בתל-אביב. העיר אילת ותושביה חשובים לא פחות מכל עיר אחרת בישראל, גם מתל-אביב. צריך להיות דין אחד. המדינה צריכה להגיב באותו אופן. כולם יודעים כמה שיגורים היו לעברנו, ולשמחתנו מערכות ההגנה שהצבא הציב סביב העיר הן לתפארת מדינת ישראל. אבל אנחנו לא יכולים למגן את עצמנו לדעת. הציפייה שלי עכשיו היא שלא יאפשרו עוד 'טפטופים'. אם ניכנס לעוד תקופה שהם מאיימים פה, מאיימים שם, כטב"ם פה, טיל שם – זה לא ייגמר. אנחנו נהפוך לשדרות".
בעיני לנקרי, כמו גם חלק גדול מהתושבים שאיתם שוחחנו, החשש הכלכלי הרבה יותר מפחיד מאשר זה הביטחוני. לדבריו, "האיום הכלכלי הוא משמעותי לעיר. לא יכול להיות שמדינת ישראל תאפשר מצב שעיר שנשענת על תיירות תיפגע פעם אחר פעם, כי בסוף היא תקרוס. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מצב שנתיב שיט בינלאומי סגור".
ואכן, אחד ממנועי הצמיחה החשובים של אילת, אשר נפגע פגיעה אנושה מאז תחילת המלחמה, היה הנמל. גדעון גולבר, מנכ"ל הנמל, התייחס לטענות הקשות של עובדי הנמל אחרי הצהרתו בדבר פיטורים מתוכננים של כ-50% מהם, וטען כי "אנחנו כבר שמונה חודשים משלמים ולוקחים את זה על עצמנו. בסוף, אני אחראי פה על הנמל ואני אחראי לדאוג לעובדים שתהיה להם עבודה ושכר וגם להשיא רווחים לבעלים. אתה מכיר עסק שאין לו בכלל הכנסה והעובדים מקבלים את אותו השכר? אני חושב שיו"ר ההסתדרות היה צריך להיכנס לשר האוצר, לסגור את הדלת ולשבת איתו עד שייצא עשן לבן. אני מאמין שהם היו מצליחים למצוא פתרון. שר האוצר יכול להגיד שהוא נותן סיוע כלכלי לנמל אילת, כמו שנתנו לפוקס בקורונה".
רותם ברנשטיין (37), בעלת עסק של ספינות זכוכית ביחד עם בעלה שלומי ומשפחתה, הוסיפה כי "העסק שלנו, עוד מעט בן 50 שנה, הוא תיירותי. בחצי השנה הראשונה של המלחמה היו פה רק מפונים. לא הייתה עבודה כי אלה אנשים ללא פרנסה וביטחון כלכלי, ולא היה להם חשק. זו לא הייתה אווירה של חופשה. באזור פסח המצב התחיל להשתנות, מפונים עזבו והעסק קצת התחיל להתרומם. אבל עדיין אין תיירות חוץ בכלל. אנחנו מנסים להחזיק את הראש מעל המים. עכשיו אנחנו בערך על 30% עבודה".
