אין לי שום רצון לסקיבידי הכרעה במלחמה שמתנהלת כרגע - ברשת ומחוצה לה, בפיד - בין הזומרים למילניאלים, או, אם תעדיפו, בין פעוטות בני 12 עד 20 לזקנים בני 28 עד 35. אבל יש בי רצון לפחות לסקיבידי הבנה.
ועכשיו בואו נעצור לרגע ונצפה בהילוך האיטי של הפסקה הקודמת: סקיבידי (או 'סקיבידי טוילט', על שם סדרת הרשת נטולת הפואנטה שממנה נולד) הוא ביטוי חסר משמעות שיכול לשמש בכל מיקום או תפקיד במשפט כחלק ממילון הזמן החדש המייגע של בני דור הזי והאלפא - הילדים של עכשיו - שכולל גם ביטויים מסוג 'ריז' (כריזמה), 'גיאט' (נראה/ית טוב), 'אוהיו' (מוזר, מקרינג', נידח), 'סיגמה' (גבר אלפא) ו'בריין רוט' (תוכן מרקיב מוח). אולי שמעתם את הילדים שלכם, או של חברים, או של אף אחד, עושים שימוש במשהו מזה, אולי עוד תשמעו, ואולי לא תשמעו אבל הרשת כבר תפלוט עליכם.
למה זה קורה? כי דור הזי - דור חדש וכועס מהניילונים - עצבני עכשיו על הדור שקדם לו, המילניאלז, בערך באותם טיעונים שבהם זעם כל דור על קודמו: שהם מיושנים, אוהבים סקיני ג'ינס ושביל באמצע, שהם משתמשים באימוג'י של פרצוף צוחק בדמעות, ושהם השאירו כדור ארץ מלוכלך ותקוע על חימום. המילניאלים, מצידם, מתנערים מאחריות וטוענים שהמקום היה ככה כבר כשהם הגיעו, ובכלל, כמו שאומרת הסטנדאפיסטית המילניאלית אליזיה שלזינגר: "אנחנו לא ההורים שלכם - אנחנו האחים הגדולים שלכם... אנחנו עשינו את עבודת השטח, אנחנו הלכנו על אינסטגרם כדי שאתם תוכלו לקפוץ על טיקטוק".
ממרחק ומגבוה, מתבוננים בחילופי המהלומות בארגז החול בני הדור שלי: דור האיקס. כיום בני 40 ו-50. אנחנו משלבים ידיים בנחת ונותרים על תקן שוויצריה של המאבק, בידיעה הוודאית שאנחנו (והורינו הבומרים) האשמים האמיתיים. כן, אלה היינו אנחנו שהצתנו את האש - מילולית - בנינו את הרשתות החברתיות כמלכודות מוות מוחיות והשארנו אבק, וגם כמה שריפות יער, לדורות הבאים.
אבל הזומרים - "דור עשוי סאונד-בייטים ונטול קונטקסט", כהגדרתה המדויקת של שלזינגר - לא מסוגלים, לאושרנו, לראות רחוק יותר מעקבות המילניאלז שקדמו להם, ובהתאם מכוונים את האש אליהם, ושני הדורות הסמוכים נלחמים בשדות הקטל הטיקטוקיים בשעה שאנחנו ממשיכים לסרוג להנאתנו בפייסבוק. אז סקיבידי-מלחמה נעימה שתהיה לכם, ילדים. אתם באים בשבת?
