ביום שישי העניקו בחדשות קשת את הפרס השנתי ע"ש רוני דניאל ז"ל לעובדים ולעובדות מצטיינים. רובם ככולם אנונימיים; הפועלים השחורים מאחורי מוצר ששואף להוכיח שאין הבדל בין הנוצץ והזהב. איש מהם לא יזכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת", אבל בלעדיהם אין חדשות ובטח שלא חדשות בזמן מלחמה. היכולת של החברה להוקיר אותם מלמדת לא רק על הערכה ראויה: היא גם שווה כסף, לא דבר שיש ממנו בשפע בתחום.
הרצון לסמן מצוינות הוא גם הסיבה לתהות, בלשון המעטה, על הפרט היחיד באירוע שצריך לעניין את הציבור הרחב: הענקת "אות הצטיינות" לניר דבורי. המעמד, שהופץ על ידי חדשות קשת ברשתות, מעיד שגם בחברה מצאו לנכון להרחיב את מעגל השותפים לחגיגה. לכן גם יש טעם לומר עליה משהו לא נעים, משום שהיא ממחישה תפיסה עיתונאית מקוממת ומזיקה, שלא רק שלא התנדפה – עוד משווקים אותה כ"הצטיינות".
דבורי, בהיותו הפרשן הצבאי של המהדורה הכי נצפית, מסמל את הכישלון החמור וארוך השנים של התקשורת הישראלית בסיקור הביטחוני עד ל-7 באוקטובר, וגם אחריו. באותה שבת התעוררו מיליוני ישראלים וישראליות למציאות הפוכה לחלוטין מזו שדבורי הקפיד לצייר. הצבא שהוא הילל ושיבח בכל הזדמנות, בעוד הבודדים שהתריעו שהמלך עירום חטפו ממנו בראש, התגלה בחידלון שעדיין לא ניתן לעכל.
במקום גבוה מאוד במצעד הבושה ניצבים בכירי המטכ"ל והשב"כ, אלה שדבורי תמיד התיישר לימינם וממשיך בכך גם לאחר שנחשפו בקלונם. אצלו, כך נראה, אין תחקיר וגם לא הפקת לקחים: הוא מוסיף לדברר את מסריהם בקול שופר גדול, שמאפיל בלי קושי על רסיסי הביקורת שהוא מזרזף פעם בירח מלא. כשצה"ל אומר "רק לחץ", דבורי אומר "רק לחץ". וכשצה"ל אומר "נסתדר עם ציר פילדלפי", אז דבורי חותך את הספקנים שראו איך צה"ל "מסתדר" עם חמאס ב-7 באוקטובר.
בהקשר הזה, דבורי גם נופל מכתבים ומפרשנים צבאיים אחרים על המסך שנוטים להישען על הצבא כמו כורסת מסאז' מפנקת: אותם לפחות רואים מדי פעם לובשים אפוד, חובשים קסדה ונכנסים, למרות הסכנה, למקומות שבהם גם החושים מתדרכים ולא רק דובר צה"ל. כמובן עזה והשטחים הנטושים בצפון הם לא יעדי תיירות שאפשר לבקר בהם כל יומיים, וזאת גם לא תחרות גבריות מטופשת ורעילה. הנוכחות בשטח גם לא מבטיחה התרשמות בלתי אמצעית בשל המורכבות. אלא שגם תחת המגבלות הללו והסיבות הטבעיות להישאר בטריטוריות הרבה יותר שלוות, מצוי דבורי בפיגור אחרי דמויות מקבילות.
זכותה של חדשות קשת להגדיר הצטיינות ולהחליט מי עמד בקריטריונים. אך מכיוון שעיקר עבודתו של דבורי נראית ונשמעת ועוד בתפוצה אדירה, צריך לומר ביושר: בחייאת רבאק.
בקטנה
ל"אייטם" של שרון גל בערוץ 14 על המועמדות המסתמנת של קמלה האריס לנשיאות ארה"ב, שהיה כמובן פסטיבל טינופים אחד ארוך ומרושל (מילא שהתוכן היה אסופת השמצות חובבנית – הכתבה גם נתקעה לפני סופה), ניתנה הכותרת העניינית: "קמלה המשוגעת". למה? כי דונלד טראמפ הכריז שהיא "משוגעת" בגלל הצחוק שלה. טוב, אם טראמפ אמר שהיא משוגעת", למה שהמגיש ופאנל הכסחנים והקונספירטורים שלו ינהלו דיון ביקורתי רציני? מדובר בטראמפ: מי כמוהו מומחה לענייני שפיות הדעת ובריאות הנפש.
