בסרטה הראשון של תום נשר – "קרוב אליי", שהוצג אמש בבכורה ישראלית מרגשת בפסטיבל הקולנוע ירושלים יש משהו מכשף ומתעתע במקביל: מצד אחד, הבמאית בת ה-28 מודעת לחלוטין למעמדה הבלתי נמנע בתעשייה כ"בת של" (אבי נשר והאמנית איריס נשר) אבל לא פחות מכך כ"אחות של".
אחרי הכל, היא בחרה לעשות את סרט הביכורים בהשראת הטרגדיה הכי אישית אבל באופן בלתי נמנע גם הכי פומבי שחוותה: אובדן אחיה ארי נשר ז"ל שנהרג בתאונת פגע וברח לפני שש שנים, תאונה שזיעזעה מדינה שלמה. מצד שני, הסרט באופן מתריס משתמש בפומביות הזו כדי להשתחרר מהתוויות ולומר בשם הבמאית: אני תום, וזה הסרט שלי, הטרגדיה שלי והסיפור שלי, ואף אחד אחר לא יספר אותו. "קרוב אליי" הוא שילוב של סרט נעורים קצבי וקינה קורעת לב על אדם אהוב שהלך. יש בסרט וגם בגיבורה שלו, צעירה פרועה שמאבדת את אחיה, רוח נעורים שובבה וכמעט דווקאית אל מול "הכובד" של הסיפור. האובדן והכאב נוכחים, אבל באופן שאיכשהו הפך לרלוונטי במיוחד בישראל של אחרי 7 באוקטובר, הם מופיעים בשיא עוצמתם לפני ואחרי כמסיבה בלתי נגמרת. אפשר למצוא בסרט הזה – שייצא בקרוב לאקרנים ולבטח יעורר הרבה דיונים ואמוציות – הרבה תום, וגם הבטחה גדולה. בתמונה: נשר עם שחקני הסרט והוריה. מימין לשמאל: יעקב זדה-דניאל, דריה רוזן, איריס נשר, תום נשר, אבי נשר, ליה אללוף.
