בחול המועד פסח השנה, מרים (שם בדוי), נסעה עם בעלה ושלושת ילדיהם מביתם בירושלים לפעילות משפחות של קק"ל ביער בן שמן. התוכנית להפוגה מבורכת מהמתח של המלחמה הפכה לסיוט. "לפני שהגענו לפעילות עצרנו לפיקניק בחניון מצפה מודיעין, קרוב לכניסה ליער", היא מספרת. "היינו שלוש משפחות ברכבים שלנו. בדרך העפר לאזור החניון, חבורת צעירים באופנועים וטרקטורונים עברה על ידנו במהירות מופרזת. הרעש היה מחריד, לא סתם רעשי מנוע רגילים, אלא רעש פיצוצים שייצרו בכוונה מתיקונים לאגזוז. התמקמנו בכמה שולחנות עם הכיבוד שלנו, ואז הרוכבים ירדו מדרך העפר, נסעו לקראתנו במהירות גבוהה, ובדקה ה-90 סובבו את ההגה והעיפו עפר ואבנים לעברנו. האווירה הייתה מאיימת ולא יכולנו לשחרר את הילדים לשחק. ברור שהם התכוונו להציק. התקשרנו פעמיים למשטרה, ובכל פעם אמרו שהם מודעים לתופעה ושזה בטיפול. אבל הם לא הגיעו. בשיחה שלישית למשטרה הם ענו שנכון לעכשיו אין להם מה לעשות. אחרי שעה של סבל, התקפלנו ועברנו למקום אחר. למרות שזה אזור אהוב אלינו, אני לא בטוחה שנחזור לבלות ביער בן שמן".
חמישה דיווחים בכל שבוע
האירוע המטריד הזה שכיח למדי. כל מי שמבלה הרבה בטבע, בייחוד ביערות קק"ל במרכז, מכיר את התופעה. מוקד פניות הציבור של קק"ל מקבל בממוצע חמישה דיווחים בכל שבוע ממטיילים שסבלו מאימת רוכבי שטח מתפרעים. יש אזורי טבע שהציבור, שחש חסר אונים מול הרוכבים המתפרעים, כבר ויתר עליהם לטובת רוכבי השטח שהשתלטו על המקום.
העלייה הדרמטית ברכיבת שטח החלה בעשור האחרון. היא נובעת, בין היתר, משיפור במצב הכלכלי בארץ, בפרט במרכז, ויותר אנשים מרשים לעצמם לעסוק בספורט היקר הזה. מכירות הג'יפים, אופנועי השטח והטרקטורונים למיניהם הן עסק גדול, ובעלי אינטרסים כלכלים בתחום, דאגו להעלות את המודעות לספורט בתקשורת. נוסף לטרקטורונים הרגילים, נכנסו לשוק רכבי "סייד-ביי-סייד", כמו "רייזרים" שמאפשרים גם לנהגים לא מנוסים ביצועים במהירויות גבוהות בתנאי שטח קיצונים.
"כל הזמן הכלים המוטורים משתדרגים", מספר חיים טפרברג, מנהל יחידת הפיקוח של קק"ל. "יש מחסור מוחלט בשטחים שמיועדים לפעילות, כך שהמקומות שבהם אפשר לנצל את יכולות הכלים הם ביערות ובשטחים הפתוחים".
למה קק"ל לא משתלט על הרוכבים המתפרעים?
"אין חוק שמגדיר מה מותר ומה אסור לעשות בשטחי היער", מסביר טפרברג. "יש אתרים שקק"ל מזמין אליהם את הקהל, ואנחנו משקיעים משאבים בתשתיות ובטכנולוגיות כדי להביא אותו לשם, כמו שילוט, שולחנות, פחים לזבל ולגחלים, ברזי מים ושירותים. אנחנו רוצים שהמבקרים יצאו עם חוויה נעימה ושהם ירצו לחזור. בסופ"ש היערות מלאים באנשים. כמובן שמותר לנסוע בדרכי היער בכלים מוטורים, לפי חוקי התנועה הרגילים, אבל אין חוק שמונע מנהג או רוכב לרדת מהדרך.
5 צפייה בגלריה
"סינגל" (שביל אופניים) בפארק נחל השופט. השילוט אוסר על רכיבת אופנועים על השביל, אך לפקחי קק"ל אין סמכות לאכוף את ההגבלה
"בשמורות הטבע המצב שונה, יש חוק שמגדיר את מעמד השמורות. אם כלי מוטורי יורד מדרך מסודרת בשמורת טבע, זו עבירה פלילית ואוטומטית קנס מפקח של רשות הטבע", הוא ממשיך. "לצערי, לי אין כלי אכיפה כאלה. רוב האירועים מסתכמים בהפחדה והצקה שגורמות לציבור להתקפל מהמקום, אבל בכל סוף שבוע יש כמעט תאונה, וזה הפחד הגדול שלנו. אנחנו מנסים למזער את הנזק ולשים שערים ובולדרים, כדי למנוע גישה של כלים מוטורים אל הקהל, אבל זה לא בעיה לטרקטורון, למשל, לעקוף את המכשול, אז בעיקר אנחנו מפריעים רק לנהגים הנורמטיביים. אנחנו גם לא רוצים להרוס את הנוף עם חומות בכל מקום".
מארבים בלילה
"קק"ל מוגבלת לחוק האזרחי. אני יכול למשל להגיש תביעות על הפרות קרקע והשלכת פסולת בנייה, אבל רוכב מתפרע יכול לעשות לי אצבע משולשת בפרצוף, ואין לי מה לעשות", ממשיך טפרברג בתסכול. "מכיוון שאין לנו סמכות פלילית, אנחנו עובדים יחד עם גופי אכיפה חיצונים, כמו המשטרה, מג"ב, רט"ג, וראשי הביטחון של יישובים סמוכים ועושים איתם פעולות משולבות. לעיתים אנחנו עושים מבצעים בסופי שבוע עם אמצעים טכנולוגיים, כמו מצלמות תרמיות שמאפשרות לנו לצפות מלמעלה גם בלילה. יוצאים למארב ועוצרים את הרוכבים לבדיקה על ידי המשטרה, והיא יכולה לתת קנס ולהחרים כלים. בסוף מבצע המשטרה יכולה לצאת עם 30-20 כלים.
"אבל גם פה יש בעיה של חוק. המשטרה מוגבלת לחוקי התעבורה הרגילים. למשל אם אין רישיון נהיגה, אין קסדה, הרכב לא תקני או הנהג קטין. את הבעיה האמיתית שהיא הסכנה לציבור, קשה מאוד להוכיח, וזה לא מספיק שהרוכב פשוט ירד מהכביש. אנחנו רודפים אחרי עצמנו כי הבעיה פשוט עוברת כל פעם למקום אחר. יש עוד בעיה עם חוקי התעבורה הרגילים, כי בשטחים פתוחים אין הגבלת מהירות, אלא אם כן שילטנו אותם.
"חשוב לי לציין", מדגיש טפרברג, "שרוב רוכבי הכלים המוטוריים אנשים נורמטיביים ומכבדים שמשתדלים לא להתקרב לאתרים עם קהל. הבעיה שמיעוט של הרוכבים, בעיקר צעירים, מחפשים לבוא דווקא לאתרים עם קהל כדי לעשות פוזות וחרקות, אבק ורעש, ולהציק לאנשים. הם הצרה צרורה שלנו".
"קומץ לא מייצג"
עופר אוגש (52), מנכ"ל אתר השטח הישראלי "4x4", ועורך דין במקצועו, עוסק בספורט מוטורי מגיל 16. "חשוב להבין שהמתפרעים שאתה מדבר עליהם הם קומץ לא מייצג של רוכבים, כמו שיש אנשים שלא עוצרים ברמזור אדום", הוא מסביר. "אצלנו, האנשים הנורמטיביים, יש עניין של דרך ארץ. אנחנו יודעים שמי שעושה פיקניק ביער לא רוצה שימלאו אותו באבק. צריך להבין שהרבה אנשים כמוני אוהבים לטייל בכל מיני דרכים - ברגל עם המשפחה, באופניים לטובת הכושר, או ברכבי שטח בשביל המהירות, האתגר המוטורי והמרחקים הגדולים. אנחנו מבינים את הצרכים של כל המטיילים ויודעים להסתדר עם כולם. יש לנו באתר קוד של אתיקה, כמו להאט כשנוסעים ליד מישהו אחר, לעצור ולשאול אם צריך עזרה, ולא לעלות על שטחים מעובדים.
"בכביש יש חוקים מאוד ברורים, בשטח צריכים להסתמך הרבה יותר על השכל הישר", הוא ממשיך. "הבעיה שיש אנשים שלא הפנימו שהם לא לבד בעולם. מי שבאמת אוהב שטח לא רוצה להיות בין אנשים ומחפש את החוויה של להגיע רחוק ולבד. ביערות קק"ל ובשמורת הטבע אנחנו נוסעים רק בדרכים המותרות. בשטח טרשי רכב שטח לרוב לא ירד מהשביל כי זה פחות נוח, ורק בשטח חולי הוא ייסע באזורים פתוחים".
גם הטבע סובל
חוץ מהסכנה וההפרעה לציבור, יש בעיה משמעותית נוספת ברכיבה בשטחים הפתוחים והיא הפגיעה במערכת האקולוגית העשירה - בצמחייה ובבתי גידול של חרקים וחיות. בנוסף לדריסה המיידית של הצמחייה והשחיקה לקרום הקרקע הביולוגי, הרכיבה מחוץ לדרכים מתחילה תהליך של ארוזיה. "ברגע שרכב יורד מהדרך הוא מייצר חריץ, או 'קוליס', בקרקע שנוצר מהגלגל", מסביר טפרברג. "אחר כך יורד גשם, שמוצא את דרכו לחריץ, וזה הולך ומתרחב ומתחיל תהליך של ארוזיה מהירה מאוד. זה מעיף גאופיטים, כמו פקעות, וחושף שורשים של עצים שמתייבשים ונופלים. רואים את זה בכל מקום.
"היום יש מה שנקרא '4x4 אקסטרים', ספורט לעשירים - לוקחים טנדר או ג'יפ, ועושים לו כל מיני שינויים שמאפשרים לו לטפס על כל דבר ולעלות על בולדרים ללא בעיה. הם עושים את הנזק הכי גדול לסביבה. הקוליסים האלה גם חוצים שבילים שמיועדים לאופניים, ורוכב אופניים יכול להיתקל בשקע שנוצר מגלגל של אופנוע או טרקטורון שחצה את השביל, ולהתהפך. זו סכנת נפשות. אחר כך אנחנו מקבלים תביעות מהרוכבים שנפגעים מזה.
"אפילו רוכבים נורמטיביים לא תמיד מודעים לעניין הנזק הסביבתי" מוסיף טפרברג. "נכון, הם לא יתקרבו לאתר קולט קהל, אבל הם לא מבינים שגם כשרוכבים ביער ללא קהל, ברגע שסוטים מהדרך מתחיל תהליך של ארוזיה".
"אנחנו לא עושים נזקים לטבע", אומר אוגש בנחרצות. "אנחנו נהנים ממנו ולא רוצים להרוס אותו. מחוץ לשמורות טבע יש כל מיני מקומות שמותר לנסוע בשבילים שלא מסומנים. כל מה שאדם עושה בחיים גורם לאיזשהו נזק לטבע, אפילו לנסוע ברכב פרטי לפיקניק. העניין הוא למצוא איזון בין הפעילות האנושית ובין הטבע. רוכב שטח טוב לא יבהיל חיות כשהוא יפגוש בהן, הוא ידומם מנוע וייהנה מהיופי הזה".
בעיית הרוכבים המתפרעים לא בלעדית לשטחי קק"ל. הם מגיעים גם לשדות זרועים ולמטעים, והורסים את הגידולים. גם ביישובים ובכבישים התופעה של רוכבי טרקטורונים ואופנועים שמתפרעים הולכת וגדלה. "לטרקטורון אסור לנסוע בכביש", מסביר טפרברג. "נידת משטרה לא יכולה לרדוף אחרי טרקטורון כשהוא חותך לשטח. הם גם מורידים את מספרי הרישוי שמקשה על זיהוי".
מחכים ל"חוק הטבע"
כדי לתקן את המצב שבו קק"ל, המופקדת בשמירה על שני מיליון דונם של קרקעי הייעור מבלי שמעמדו של שטח זה מוגן בחוק, וההתנהלות בו אינה מוסדרת כראוי, היא כתבה הצעת חוק. "חוק היער" מונח על שולחנו של שר החקלאות ונמצא בדיונים אחרונים. כפי שקיים בשמורות הטבע, החוק יגן על היערות מפני פגיעה לרבות בנייה, השלכת פסולת בנייה או ונדליזם. הוא יקנה לה סמכויות אכיפה פליליות נרחבות ויעזור לה בין היתר, לטפל בתופעת רכיבת השטח המסוכנת וההרסנית.
שאלתי את טפרברג מה עוד צריך להשתנות מעבר לחוק היער. "להוציא לאתרים חלופיים", הוא עונה. "החזון שלי, שייקחו מחצבות שסיימו בהן את החציבה, ויהפכו אותן לאתרי מסלולים מסודרים לכלים מוטורים, כך שלא נהרס עוד שטח פתוח. במשרד הספורט מחפשים מקומות להקצות שטח לספורט מוטורי עם כמה שפחות נזק נוסף לטבע".
אוגש פחות מתלהב מהחוק. "הוא לא מפריע, אבל כמה שיש יותר חוקים במדינה יש פחות חופש לאזרח, וכאזרח נורמטיבי אני רוצה כמה שפחות הגבלות. עשרת הדיברות מספיקות לי כי אני יודע להתנהג בשכל ישר, ובדרך ארץ. כנראה שבשביל המיעוט שלא מבין את זה, צריך חוק שיהיה ברור יותר. לצערי, אני מודע לזה שבמזרח התיכון זה מורכב".
הלחצים שאיתם אנו חיים כאן עולים כל הזמן, ועבור רבים, משאבי הטבע הם הפתרון הכי זמין להפגת המתחים. יחד עם זה, העלייה המתמשכת באוכלוסייה, גורמת לצריכה יותר ויותר אינטנסיבית של השטחים הפתוחים על יד הציבור, לצד הביקוש העולה לכרסום השטחים האלה לצרכי נדל"ן. הצורך לשמור על נכסי הטבע ולדאוג שתהיה לציבור חוויה נעימה בתוכם, הוא קריטי מאי פעם.
