כשאוהבים את מה שעושים, הופכים להיות הדבר עצמו. זו המחשבה שעברה לי בראש כשצפיתי באמיר ורמוט בן ה-16 מנגן בפסנתר.
תנועות הגוף, הריכוז המופלא בשעה שאצבעותיו פורטות על הקלידים וכל גופו מתמזג עם הצלילים – כל אלה מעידים על החיבור המושלם שיש לו לפסנתר. ורמוט, שמתגורר בימים כתיקונם במושב לימן שבגליל המערבי – אבל אלה רחוקים להיות ימים כתיקונם – משתתף השנה בפסטיבל הבינלאומי לפסנתר בערד, שייפתח היום ויתקיים זו השנה השלישית. הפסטיבל מציע קונצרטים, כיתות אמן ושיעורים לנוער מצטיין מהארץ ומהעולם, בהנהגת אמנים בינלאומיים מובילים שיגיעו במיוחד לארץ.
שני קונצרטים לזכר ענר שפירא ויותם חיים
הפסטיבל, שבו משתתפים 40 תלמידים שהצעיר בהם בן 11 והמבוגר בן 27, כולם מצטיינים ומחוננים בנגינה, יקדיש שני קונצרטים לזכרם של ענר שפירא ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר, ויותם חיים ז"ל, שנחטף ונורה בשוגג על ידי צה"ל. המוזיקה הייתה חלק משמעותי מחייהם.
הפסטיבל, שנערך גם בתמיכת קק"ל, הוא חלום שהתגשם בזכותה של ד"ר מיכל טל, המנהלת האמנותית. בנעוריה, כפסנתרנית צעירה, היא נפגשה עם המוזיקאי והפסנתרן המיתולוגי ארתור רובינשטיין, פגישה שאותה היא מכנה משנת חיים. גם את חייה שלה וגם את חייהם של בני נוער רבים מהארץ ומהעולם, חלום שיגרום להם לשאוף הכי רחוק. טל: "כשהייתי נערה ונסעתי לארצות-הברית לפסטיבל מוזיקה בהשתתפות גדולי הנגנים והפסנתרנים, החלטתי שאני רוצה לעשות משהו דומה בארץ. זה לקח כמה שנים, ובעיצומה של המלחמה מגיעים לכאן טובי המוזיקאים מהעולם, לצד נגנים צעירים מישראל ומחו"ל, שיתכנסו בלב הנגב לשבוע של תווים וצלילים פורצי גבולות ומגבלות".
הפסטיבל ייערך בערד, בהובלת און כהן, מנהל הקונסרבטוריון וסגן מנהלת אגף התרבות, וכולל מגוון רחב של שיעורים וכיתות אמן הפתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, וכן קונצרטים שההאזנה להם היא בתשלום סמלי. ייערכו גם תחרויות, רסיטלים של אמנים בינלאומיים, הרצאות וקונצרטים מיוחדים בביצוע תלמידי הפסטיבל. יוענקו מלגות לצעירים מהפריפריה, והמשתתפים המצטיינים יזכו להופיע בקונצרט חגיגי עם הסינפונייטה של באר-שבע.
"התאמנתי בבתים של אנשים"
את ההכנות לקונצרט, לאחר שפונה עם משפחתו מלימן, מקיים אמיר בן ה-16 מהדירה השכורה של המשפחה בקריית-מוצקין, ושם גם נמצא פסנתר שנשכר במיוחד.
את הפסנתר שלך השארתם בבית בלימן?
"אנחנו לא בטווח הנ"ט והחלטנו שיהיה מסוכן יותר לנייד את הפסנתר. בהתחלה גרנו אצל סבא וסבתא שלי בכפר תבור, ושם התאמנתי בבתים של אנשים או במקומות שבהם היה פסנתר. אחרי זה הבאנו פסנתר חשמלי ועכשיו יש לנו פסנתר בבית". אמיר החל לנגן בגיל שמונה ומתאמן בממוצע ארבע שעות ביום. אחיו משרת בצנחנים ונמצא בכל החודשים האחרונים בעזה, ויש לו עוד שני אחים ואחות קטנה. את שנת הלימודים האחרונה סיים בבית הספר לאמנויות "רעות" בחיפה, וכך זכה גם במעגל תומך של חברים מוזיקאים, שמזדהים עם ההשקעה המרובה שלו באימונים ובהופעות.
"המסר שלי הוא תמיד להתמקד בדברים הטובים ולשפר את המצב שלך. מה שלא טוב – תמיד יכול להשתנות לטובה", הוא אומר, ומודה שהחלום הגדול זה להיות יום אחד שגריר שלנו כפסנתרן בעולם.
מה אתה יודע היום על נגינה, שלא ידעת לפני כמה שנים?
"שלנגינה יש בעצם יכולת של ממש לשפר את הנפש, בגלל שהיא גורמת להתרכז ולחשוב בצורה יותר חיובית".
שמונה שנים כפסנתרן צעיר שינו אותך?
"אני חושב שזה ממלא את העולם הפנימי מאוד".
להשתתפות בפסטיבל הגיע לאחר שלפני קצת יותר משנתיים היה בכיתת אמן, שבה נכחה ד"ר טל. היא התרשמה מנגינתו והמליצה למורה שלו לפסנתר שישלח אותו לפסטיבל בערד. "הפסטיבל שינה לי מאוד את הפרספקטיבה לגבי הרבה דברים בחיים. כשאתה חי בפריפריה, לפעמים הדברים מתפתחים בצורה יותר איטית ומצומצמת. ואז כשאתה נחשף לתוכניות ולנגנים מכל העולם ופוגש עוד פסנתרנים בגילך, זה פותח לך את העולמות ואת נקודת המבט".
אתה חושש מהמפגשים עם פסנתרנים מהעולם, שעלולים לשאול על המלחמה?
"אני חושב שמי שמגיע עכשיו לפסטיבל, מגיע גם כי הוא אוהד ישראל. מי שיש לו ביקורת לא היה מגיע מלכתחילה".
אמנים ומורים בכירים מכל העולם
בפסטיבל משתתפים השנה אמנים ומורים בכירים מחו"ל, ובהם פרופ' קלאודיוס טנסקי מה"מוצרטיאום" הנודע בזלצבורג, ופרופ' פייר ריאק מבית הספר "אקול נורמל" בפריז. פרופ' טנסקי, אוהב ישראל, הגיע לארץ בתחילת המלחמה והעביר כיתות אמן מרתקות. בין האמנים הישראלים: הפסנתרנית עינב ירדן והפסנתרן הצעיר תום בורו, שהופיע עם כל התזמורות בארץ ובהן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ועם תזמורות נודעות בארה"ב ובאירופה. הוא מוזמן בקביעות לפסטיבלים רבים וגם יופיע יחד עם מורתו לשעבר מיכל טל בקונצרט ייחודי.
מיכל טל: "בסוף כל המהות של הפסטיבלים היא תקשורת בין אמנים, תלמידים ומדריכים, ואולי זו הסיבה שהפסטיבל נולד בעיצומה של הקורונה. הוא התחיל בגרסה מקוונת כאשר כל העולם ישב בבית, והרעיון היה להפגיש וליצור תקשורת בין תלמידים צעירים למורים ומוזיקאים מהשורה הראשונה".
טל מזכירה שלאורך השנים, מוזיקאים מהשורה הראשונה העולמית כמו אייזק שטרן, זובין מהטה, ליאונרד ברנשטיין ואחרים, הגיעו לכאן בעיצומן של המלחמות כדי לעודד את הרוח הישראלית.
מה צריך כדי להפוך למוזיקאי כמו אמיר?
"יאשה חפץ, הכנר הגדול, אמר שמספיקים עשרה אחוזים של כישרון ותשעים אחוז של עבודה קשה. הייתי מגדילה ל-40 אחוזי כישרון מול 60 אחוז עבודה קשה. וכמובן צריך התמדה ואימון של כמה שעות ביום. בסוף, זה להקדיש את חייך לנגינה, ואפשר בהחלט להקביל את זה למסירות של ספורטאים מצטיינים. צריך הרבה השקעה כדי להגיע לרמה גבוהה מאוד של נגינה, להתמיד, להופיע על במות גדולות, ללכת לתחרויות, לכיתות אמן ולהיחשף לנגינה כל הזמן מגיל צעיר".
אמיר: "החלום שלי הוא שבעתיד המוזיקה תהיה חלק בלתי נפרד מהמקצוע שלי, ואני רוצה להגשים את עצמי במוזיקה".
אתה מתגייס בעוד שנתיים.
מיכל: "יש בצה"ל מסלולים של מוזיקאים מצטיינים שנבחרים בכל שנה, ממש כמו ספורטאים מצטיינים, שיכולים במקביל לשירות הצבאי ללמוד באקדמיה".
אמיר: "זה בהחלט משהו שאני חושב עליו". •
