מי שנקלע בטעות לאימון הנבחרת האולימפית של ישראל, במתחם הממוקם כשעה נסיעה ממרכז פריז, יכול היה לחשוב שמבקרת כאן אישיות רמת דרג. המקום הפסטורלי, שנבחר בקפידה, נראה כמו יעד מבוצר. אף אחד לא לוקח סיכונים לנוכח הנפיצות הביטחונית. המאמן גיא לוזון נראה מנותק מכל זה, מחויך ומבודח, מרגיש נינוח כמו לפני אימון של מכבי פ"ת.
אבל הערב (22.00) במשחק הפתיחה מול מאלי ההתרגשות היא זו שתדבר. רק המחשבה על העלייה לדשא במקדש הכדורגל פארק דה פראנס מכניסה את לוזון לטירוף. הרגע הגדול שלו ושל השחקנים הגיע: על הכתפיים שלהם הופעה ישראלית ראשונה אחרי 48 שנה בטורניר הכדורגל האולימפי. חתיכת מחויבות.
מן הסתם, לוזון והשחקנים בכחול-לבן מעוררים עניין רב בקרב התקשורת הזרה, ולא בגלל הכדורגל. סיפורה של נבחרת ישראלית, המייצגת מדינה שנמצאת במלחמה וזוכה לאבטחה לא שגרתית, תופס כותרות כאן. תור ארוך משתרע בכניסה למתחם, ורק בעלי אישור מיוחד מורשים להיכנס. הבידוק לא היה מבייש נמל תעופה.
כשמדברים על חיוך, זה בכלל לא מובן מאליו עבור מאמן שרק לפני שלוש שנים נאלץ להתפטר מקבוצת הבית שלו מכבי פ"ת, אחרי שהידרדר איתה למקום האחרון בליגה, וקודם לכן פוטר ממכבי חיפה ובית"ר ירושלים. אלא שמאז לוזון קיבל הזדמנות להרים את הקריירה שלו דרך סמל ההתאחדות על האימונית, ולקח אותה בשתי ידיים. הוא הוביל את הנבחרת להישג שספק אם ישוחזר – חצי גמר היורו – ונעצר רק על ידי אנגליה הגדולה. עכשיו מגיע הפרס.
"אני מתרגש מאוד. הכל מעולה, הכפר האולימפי, החוויה האולימפית, אבל עכשיו אני מרוכז רק בכדורגל", אומר לוזון בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet. "לא מעניין אותי אם יש לי מיטה מקרטון, אני ישן מצוין לקראת המשחק. אותי לא מעניין כל נושא האבטחה, הגענו לפה בשלום והתפקיד שלי הוא רק לאמן כדורגל. אנחנו מפוקסים במשחק ובשיטה שלנו מול נבחרת פיזית וגבוהה עם יכולת אישית מצוינת".
המחאות מטרידות אותך?
"המחאות רחוקות מלהטריד אותי. בטוח יהיו דגלי פלסטין ביציעים, והצרה האחרונה שלי תהיה אם השחקנים שלנו ירוצו לקהל אחרי גולים. זה רק יגרום לנו ליותר מוטיבציה, בטח לא יפחיד אותנו. אנחנו כלום לעומת הלוחמים הגיבורים שלנו".
תספר מה זה עבורך משחקים אולימפיים.
"החלום הכי גדול בחיים שלי היה לאמן את נבחרת ישראל באולימפיאדה. הרגע הכי גדול שלי כמאמן. אנחנו נמצאים בשעה הקשה ביותר של המדינה, ולכן אני מרגיש אחריות ענקית. זה הרבה מעבר לספורט".
"היורו נגמר"
הנבחרת תערוך בפארק דה פראנס את שני משחקיה הראשונים, מול מאלי ופרגוואי, וביום שני תצא לנאנט, שם תפגוש את יפן. "תן לי קודם כל להשיג את הנקודה הראשונה, את הניצחון הראשון", מבקש המאמן. "מה שהיה ביורו בגיאורגיה הוא חד-פעמי. עברנו יריבות אדירות, השארנו מאחור מעצמות כמו גרמניה, אבל עכשיו זה משהו אחר. היורו נגמר. כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד הולך על כל הקופה, זה גם מה שיקרה פה".
אתה שלם עם הסגל שזימנת?
"ברור שהפציעה של דניאל פרץ שינתה את התוכניות. הוא לא רק שוער מצוין, אלא גם מנהיג, אבל ממשיכים. זימנתי את השחקנים הטובים ביותר שיכולתי. הייתה לי התלבטות עד לרגע האחרון לגבי עידן טוקלומטי, בסוף החלטתי שהוא יהיה גיבוי. אותי לא עניין אף פעם רעש תקשורתי או בלבולי מוח של סוכנים. יש לי את האמת המקצועית שלי ואיתה אני הולך".
יש שחקנים שמדברים על פודיום. זה ריאלי?
"בוא נישאר צנועים קודם כל. אנחנו מדורגים במקום ה-15 מתוך 16 נבחרות, דרג רביעי ואחרון. ככה הגענו גם ליורו. אנחנו מגיעים להיות נבחרת ישראל, לא כזו שמבוהלת עם הכדור. המטרה היא להשיג את הנקודה הראשונה ואז לעלות לרבע הגמר. יש נבחרות מטורפות באולימפיאדה כמו ארגנטינה וצרפת, הן בטח לא חושבות שאנחנו בכלל מועמדים לפודיום. אני אדאג שהשחקנים שלי ישמרו על פרופורציות".
ספר על היריבות.
"פרגוואי סיימה את הטורניר הקדם-אולימפי לפני ברזיל וארגנטינה שהשוותה מולה רק ברגע האחרון. ההתקדמות של הכדורגל היפני היא ברורה, ראינו את זה במונדיאל ובנציגים שלה בכדורגל הגרמני. מדובר באלופת אסיה, וראיתי איך היא מפארת נבחרת אמריקאית סופר מוכשרת. מאלי מורכבת מהרבה שחקנים שמשחקים בצרפת, מאוד פיזיים, נבחרת מצוינת".
איזו נבחרת ישראל נראה?
"אני רוצה לראות את הנבחרת שהכנתי – מאורגנת, אגרסיבית, רעה ושקטה עם הכדור. אחת הסיבות לבחירות שלי היא הצורך באיזון, לייצר נבחרת מסודרת. לי יש תשוקה אדירה מהקווים, זה בדיוק מה שאני אוהב. אנחנו רוצים לעשות את הטוב ביותר, לרגש את המדינה, לשמח אותה. אנחנו צריכים להביא את עצמנו – נבחרת של טכניקה ומנטליות. אם הבאנו תוצאות אחרי 48 שנה, כנראה הדרך לא הייתה רעה".
יכולת לבחור שלושה חריגי גיל, פרץ היה בחירה ברורה, מה לגבי שון גולדברג ועומרי גאנדלמן?
"לגאנדלמן יש אופי מיוחד, משחק ראש טוב ועוצמות במרכז השדה, כך שזו הייתה בחירה קלה. גולדברג הוא הבלם הישראלי הטוב ביותר".
"נלחמתי על הקריירה"
התדמית שלך השתנתה אחרי היורו האחרון?
"אנשים לא מכירים אותי. כל התדמית שנוצרה לי היא מחוסר ידיעה. החלטתי להילחם על הקריירה, החזרה מחו"ל שברה אותי, ואז הירידה עם מכבי פ"ת, אבל התעוררתי בזמן ועכשיו אני בשיא שלי, במקום שאני הכי נהנה בו. אני שלם עם עצמי, ולכן כרגע חושב להמשיך לקדנציה נוספת. גם מחמאות מוציאות אותי מאיזון. אני מכיר את האווירה הכללית מסביב, לטוב ולרע, כל חיי. אני יכול להגיד לכולם שאני בדיוק אותו מאמן, ושום תוצאה לא תשנה אותי. גם אם לא היינו מצליחים, הייתי אותו גיא לוזון. אני כבר זקן. עברתי הכל. שכולם יגידו מה שהם רוצים והכל בסדר. אני לא מונע מלהשתיק מבקרים. השתניתי, אני לא במקום הזה. החלטתי שאני מפסיק להילחם במה שאומרים עליי. פעם הרגיז אותי שאנשים לא סיפרו אמת, דיברו שטויות או העלילו עליי עלילות. הפסקתי לנסות לחנך את העולם. גם כשניסיתי, זה לא עזר".
