ושבי הערים המתוירות יוצאים למלחמה על איכות חייהם בעיר. אם עד עכשיו, המלחמה התרכזה בתקנות עירוניות שנועדו למנוע את הגעת התיירים או למנוע את ההפרעות שהם יוצרים לסדר הציבורי של התושבים — איסור על גרירת מזוודות בדוברובניק או תשלום של חמישה יורו לכניסה לונציה או הסרת לוחות הזמנים הדיגיטליים של אוטובוסים עירוניים בקווים פופולריים בברצלונה, הרי שחוסר ההצלחה של הצעדים הללו, גרמה למקומיים לצאת לרחובות במטרה להילחם בתיירות היתר ולהשבת חלק מהנורמליות לחייהם. אפילו 670 מיליארד יורו שמכניסים התיירים למדינות הללו בתוך סיטואציה כלכלית לא ברורה, לא יכולים כאמור לחפות על עובדה שבמשך חודשיים-שלושה שגרת החיים של המקומיים יוצאת מכלל שליטה והערים שלהם עוברות כיבוש תיירותי.
פעם אלו היו רק האמריקאים, עם הדולר החזק שלהם, שבחודשי הקיץ היו כובשים את הערים הקסומות לצילם של האלפים בשווייץ, או את הגונדולות בונציה, אתרי גאודי בברצלונה או החופים האדריאטיים המפתים בקרואטיה. אז זה היה נסבל. אבל התגברות מעמד הביניים בארצות ענק כמו הודו, סין, ברזיל ומדינות המפרץ, הפכו את אתרי הנופש הפופולריים באירופה לבלתי נסבלים עבור תושביהם.
5 צפייה בגלריה
(מובילה את הקו האנטי־תיירותי. תושבות משפריצות מים על תיירים בברצלונה | צילום: רויטרס, Bruna Casas)
״בהתחלה, היה בזה משהו בתולי ויפה וזה גם נתן לנו תרומה יפה לכלכלה המקומית, ואלו היו תיירים שחלקו איתנו את אותה תרבות״, סיפרה תושבת אחת הערים האלפיניות בשווייץ ל״שפיגל״, ״אבל עכשיו בקיץ העיירה שלנו היא פקק אחד גדול של אוטובוסים אחד אחרי השני, אלפי מקלות סלפי הם חלק מהנוף העירוני, אנשים התחילו להביא רחפנים, וכדי להתגבר על כל הפקקים של האוטובוסים, התחילו לארגן פה סיורים בהליקופטרים. כל יום נכנסות לעיירה עשרות משאיות אוכל. זו כבר לא העיר שהייתה, והיא בטח כבר לא שלנו.
שום הכנסה לא יכולה לחפות על זה״. בשנה שעברה, בהמשך לעלייה התלולה מאז הסרת תקנות הקורונה, הגיעו 709 מיליון תיירים ליבשת הישנה כדי לבקר את המוזיאונים, הכנסיות, חנויות המעצבים, החופים ואת המורשת ההיסטורית של מדינות אירופה, עלייה של 22 אחוז בהשוואה ללפני עשור.
קחו לדוגמה את האי הספרדי מיורקה: השנה ייכנסו אליו 20 מיליון תיירים, שלושה מיליון יותר מאשר אשתקד. באי עצמו חיים כ-900 מאות אלף תושבים שנחשפים מדי קיץ לכמויות עצומות של תיירות, שתייה ומסיבות (שלא לדבר על מלחמות מיטות השיזוף בחופים בין התיירים הבריטים והגרמנים).
ערים מתוירות אחרות כמו ליסבון, אתונה, ומספר ערים ואיים בספרד הצטרפו למאבק. באמסטרדם מתקיים פרויקט ענק להורדת התיירות עד שנת 2035, כולל הגבלת לינות בבתי מלון, איסור על בניית בתי מלון, העברת החלונות האדומים ממרכז העיר, הגבלה על מכירת מריחואנה ועישון ברחובות, ואיסור על כניסה של ספינות תענוגים ״במטרה להחזיר את אמסטרדם לתושביה״.
הפגנות ״פחות תיירים״ שהתחילו במיורקה ובאיים הקנריים מתפשטות ליותר ויותר ערים באירופה. תושבים רבים מתלוננים על כך שהתעשייתיות של התיירות לקחה מהערים שלהם את האותנטיות שבגללה תיירים הגיעו אליהן מלכתחילה. תושבים רבים מתארגנים כדי לדרוש חלוקה צודקת יותר של ההכנסות, מיסוי גבוה יותר על ענפי התיירות, והגבלה של רכישות נכסים על ידי זרים.
״אבל זה מאבק אבוד״, אמר חורחה, תושב מיורקה, בראיון לסי-אן-אן, ״הכלכלה החדשה הפכה טיסות מארץ לארץ לזולות יותר מאשר נסיעה ברכבת מעיר לעיר, הלינה יותר זולה ונגישה, והרשתות החברתיות הפכו את זה למגפה: כולם רואים בתוך שניות מסעדה, מוזיאון, חוף וכולם רוצים להגיע לשם, אי-אפשר להילחם בזה״.
