טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים יתקיים ביום שישי, אבל את הדגל הלא רשמי של המשלחת הישראלית יישאו הערב שחקני נבחרת הכדורגל, שחוזרים למעמד אחרי 48 שנה. ג׳ודאים ישראלים יש באולימפיאדה כל ארבע שנים, כך גם שייטים ושחיינים. כדורגלנים? פחות. את השער האחרון של ישראל באולימפיאדה כבש אחד, ויקי פרץ. הבן שלו כבר כל כך גדול, שהוא מאמן את הפועל פ"ת.
בענף שמורגל לספור לרוחק אבל לא יודע איך לעצור, איפוס השעון הזה הוא רגע מרגש, עם אפיל של כמעט פעם בחיים. כל מי שראה ספורט בחייו יודע שאולימפיאדה זה יותר בשביל איפון ופחות בשביל פנדל, אבל גם יודע שעבור פה בלי שיניים, כל חפץ הוא בבחינת אגוז. זה המונדיאל הקטן שלנו, הטורניר הגדול של חיינו. כשיבוא היום ונשתחל לטורניר גדול באמת, יהיו גם טורנירים קטנים. עד אז - כל טורניר הוא גדול. מונדיאליטו, יורו צעירות, אולימפיאדה.
למרבה הצער, לא רק הכדורגלן הישראלי העפיל למשחקים - כך גם המנהל הישראלי. לזכותה של הנבחרת האולימפית ייאמר, שהיא ניצלה עד תום את ההזמנה להציג לראווה את הענף, על כל גווניו. לדוגמה, החלמאות האופיינית - סעיף 68 בתקנון אופ״א מדבר על כך במפורש, אבל בהתאחדות יודעים לקרוא רק עד 67 - מה שהוביל לזימונו של רוי רביבו על אף שהוא מורחק משני המשחקים הראשונים. זה תזקיק הישראליות על במת הספורט הגדולה בעולם. חלטוריסטי יותר, מפדח יותר, מביך יותר. האותיות בתקנון אולי קטנות, אבל קטנים במיוחד הם האנשים שתפקידם לקרוא אותן. אם קריאת תקנונים הייתה ענף אולימפי, לא היינו עומדים בקריטריון. היות שבלשחק כדורגל אנחנו טובים יותר מאשר בלנהל כדורגל, הגענו עד הלום.
אין זמן לא טוב לעשות משהו לראשונה מזה 48 שנה, אבל יש גם זמנים טובים יותר מיולי 2024. הפציעה של דניאל פרץ לקחה מהנבחרת לא רק את אחד משלושת חריגי הגיל שלה, את אחד משני השחקנים הבכירים שלה (לצד אוסקר גלוך), אלא גם את הסמל שלה, הגיבור שבזכות ההצלות שלו באליפות אירופה האחרונה היא כאן מלכתחילה. עבור נבחרת כמו ישראל, שמלכתחילה בוחרת שחקנים ממצאי לא גדול במיוחד ולעיתים אפילו מזמינה כאלה שלא מורשים לשחק, מדובר במכה מקצועית שספק אם אפשר להתגבר עליה. יש עמדות שבהן הפערים בין הראשון לשני זניחים. בשער הם עצומים. גם אם ניב אליאסי יתאושש מהפציעה שלו ויפתח לבסוף, הוא לא פרץ. עומר ניראון, שיפתח הערב, הוא גם לא אליאסי.
ההיעדרות של פרץ משנה את המאזן. ללא גיבור בשער, שעצר שני פנדלים מול גרמניה, היא חייבת להכריע משחקים עם הרגל ולא עם היד. על כתפיהם של גלוך וליאל עבדה, שהיו אמורות לשאת מסע כבד גם אם פרץ היה בפריז, התווספו בלעדיו כמה קילוגרמים טובים. עכשיו עליהם לכבוש גם את השערים שלא היינו אמורים לספוג.
