בשתי מילים: גועל נפש. בארבע מילים: גועל נפש כפול שתיים. אין דרך אחרת לתמצת את המתקפה המתוזמרת על נועה ארגמני ועל אביה שהצטרפו לביקור נתניהו בוושינגטון. זה התחיל עם איש העסקים רוני מאנה, שלא רק תקף את ארגמני אלא הגדיל לעשות וכתב שהיה "מעדיף שתישאר בשבי וזמורה ז"ל היה בחיים. למה הוא נפל? למה הוא הקריב את חייו?" שאל, "בשביל שאבא שלה הביביסט יוביל את נועה למטוס הראוותני של משפחת נתניהו?"
לקרוא ולא להאמין, ולא לדלג ולא לוותר על הדברים גם אם מאנה מחק אותם והתנצל. שמונה חודשים הייתה ארגמני בשבי חמאס, כשלמרבה הזוועה כל אותו זמן היא גם יודעת שבבית מחכה לה אם הגוססת ממחלת הסרטן. ומה עשתה כל כך רע? עלתה על כנף ציון? כאילו אין גבול, ומה שמותר לאמסלמים, לתקלה הנגבי ולנתניהו'ס על כל זרועותיהם, מותר גם למי שרואים עצמם בצד השפוי של המאבק, שלא לומר בצד הנאור. התבטאויות שלא רק מטנפות את השיח, אלא גם יוצרות סימטריה שפוגעת במאבק. הם ולא ארגמני שהצטרפה לנסיעה.
יכול להיות שיש אמת בטענה, ששותפים לה גם בכירים במערכת הביטחון, שנתניהו הוא זה שבולם, שוב ושוב, את עסקת החטופים. שהשיקולים שלו הם שיקולים זרים, שהמוטיבציה שמובילה אותו היא לתחזק את הקואליציה שמשמרת את כיסאו. יכול להיות גם שבציניות, שאינה זרה לו, הזמין את ארגמני להצטרף לנסיעה, סוג של עלה תאנה. ועדיין, השאלה הגדולה אינה נוגעת למוטיבציה של נתניהו אלא לזו של כל הטהרנים שהרשו לעצמם להתנפל עליה, שנתלו בציוץ המביש של מאנה.
אין תכונה נלוזה יותר, מעצבנת ומרדדת שיח מהשימוש בוואטאבאוטיזם (Whataboutism). מושג שקשה לתרגם אותו לעברית, אבל אפשר להסביר אותו כניסיון לסתור את טענות היריב על ידי האשמה שאינה קשורה לנושא המדובר. בדיוק מה שעשה חבר הכנסת גלעד קריב מהעבודה. אחרי ששילם, בקטנה, את המס המתחייב ("החטופים ואיתם המשפחות השכולות צריכים להיות מחוץ למעגלי הביקורת"), הוא לא החמיץ את ההזדמנות לוואטאבאוטיזם קלאסי, והציע לאנשי הימין ליטול קורה מעיניהם. "נתניהו", הוא אמר, "30 שנה מבסס את שלטונו ומעמדו על הפעלה מתוכננת היטב של מכונת הסתה ודה-לגיטימציה".
ועל כך אפשר להזכיר לו את הביטוי הידוע על אלה שרואים ממרחק של קילומטר גרגר בעינו של היריב ולא מזהים עמוד חשמל בעין הפרטית. ונניח שנתניהו התחיל בשיח המזהם, אתה חייב להמשיך אותו? נגמרו הטיעונים המוצדקים? או כמו שהאמהות אומרות לילד שלהם, ואם הוא יקפוץ מהגג, גם אתה תקפוץ? סוג של ריטואל עלוב שחוזר בשיח הציבורי שוב ושוב.
נועה ארגמני ואביה אכן הצטרפו לטיסה בארמון המעופף שמשפחת המלכות הנצלנית בנתה בכספנו, אבל זו לא הפואנטה. אין לאיש מושג אמיתי מה היא אמרה לעצמה קודם שעלתה על המטוס, קודם שהחליטה יחד עם אביה להצטרף לטיסה המטורללת הזו, אבל עומדת לה זכות החפות, הזכות שיאמינו למי שעברה גיהינום בשבי שמה שהיא רואה לנגד עיניה זה את מי שנשאר שם. לא את כורסאות העור הלבנות.
רשף שי, תסריטאי "ארץ נהדרת", הציע "להניח את הטוויטר בעדינות על הרצפה ולבעוט אותו אלינו". אני הייתי מציעה במקרה הזה, להניח אותו על הרצפה ולדרוך עליו. לפחות פעמיים.
נועה ארגמני אכן הצטרפה לטיסה בארמון המעופף, אבל עומדת לה זכות החפות, הזכות שיאמינו למי שעברה גיהינום שהיא רואה לנגד עיניה את מי שנשאר שם ולא את כורסאות העור הלבנות
