הר הבית הוא סמל. מותג. לא רק כאתר הקדוש ביותר לעם היהודי והשלישי בקדושתו למוסלמים - אלא גם כפלטפורמה משוכללת להעברת מסרים. כזו שבאמצעותה ניתן להכריז על כך ששורפים את המועדון. או סתם את המזרח התיכון.
זו פלטפורמה נוחה בסך הכל. אמינה, זמינה. קבועה בשכבות מאז שלמה המלך, המסרים ממנה נורים במהירות הטוויטר לוושינגטון, ואפשר להשתמש בה כשגועשת העת המדינית או הפוליטית. או גם וגם. כמו אתמול, למשל.
על פי חז"ל, סלע "אבן השתייה" שבהר הבית הוא המקום ממנו נברא העולם. על פי התנהלות בן גביר, הר הבית הוא המקום שממנו עלול להיחרב העולם. או לפחות עסקת שחרור החטופים. או לפחות הביקור של נתניהו בארצות-הברית.
בן גביר לא היחיד, ובטח לא הראשון, להשתמש במרכז העצבים שבהר. המפורסם מכולם הוא אריאל שרון, שכיו"ר האופוזיציה עלה להר הבית בספטמבר 2000, רגע לפני שהחלו המהומות שאחריהן באה האינתיפאדה השנייה. למעשה, כל מי שרוצה "חרבו דרבו" - שולף את ההר. אצל בן גביר זה בנסיבות ובתדירות שלא רק פוגעות בקדושת המתחם ומוסיפות זעם מיותר סביבנו, אלא גם שוחקות את יעילות הפלטפורמה. וגורמות, בנוהל, ללשכת ראש הממשלה להוציא הודעת הכחשה.
לעיתים, ייאמר לצורך הדיוק ההיסטורי, יש בנמצא פלטפורמה יותר יעילה. כמו למשל שייח ג'ראח של מאי 2021. ראיתי אותו אז, ערב שומר החומות, חוצה את רחוב עותמ'אן בן עפאן ללא תכלית ברורה. בתוך המון משתולל, עשרות מג"בניקים מיוזעים, בתוך מהומה שמשודרת לכל עולם. אז הוא עדיין לא היה השר לביטחון לאומי.
הרבה צרות על סדר היום שלנו. הר הבית לא אחת מהן כרגע. אבל הוא כלי. לא סתם הפרובוקציה של אתמול גררה תגובות קשות. "פירומן", אמר עליו שר הביטחון גלנט. "התגרות לא אחראית באומות העולם", כתב הרב הראשי יצחק יוסף.
אבל הדבר המדהים הוא שהכרזת בן גביר מטעם עצמו על שינוי הסטטוס קוו בהר הבית, באה במקביל לדיווחים השוטפים על התפתחות המו"מ לצירופו לפורום ביטחוני משפיע דמוי קבינט - ואולי כתגובה על הקשיים בכך. כלומר, לצד התעקשותו האובססיבית להימנות על פורום כל כך רגיש לגורלנו, הוא התנהל באופן כל כך חסר אחריות לגורלנו.
כיצד שני אלה מתיישבים יחד? לא מתיישבים. כלומר מתיישבים כמו למנות לשר לביטחון לאומי מלכתחילה את ההוא שזורה כאוס סביבו. מתיישבים כמו להמשיך ולהפקיד אחריות של מדינה במלחמה בידי ההוא שמחכה לנסיעת ראש הממשלה לחו"ל כדי לרמוז לו שעם כל הכבוד לקונגרס ולכנף ציון ולמחיאות כפיים, מי שבאמת קובע בקואליציה הנוכחית זה אחד.
במחוזות האבסורד, מסתבר, אין אבסורד מדי. וכאילו אין מספיק חזיתות סביבנו, השר לביטחון לאומי מנסה לייצר עוד תבערה. ככה, און דה האוס. בלי הסבר מעמיק מדי. המבין יבין.
אין ספק, במציאות כל כך בלתי נתפסת מגיע לו על זה פרס. אל תתפלאו אם ראש הממשלה שלנו יזכה אותו על זה במקום בקבינט. ומה יקרה אם יתמהמה? תמיד יהיה לנו הר הבית. הוא שם, זמין, בשכבות מאז שלמה המלך.
הדבר המדהים הוא שהכרזת בן גביר מטעם עצמו על שינוי הסטטוס קוו בהר הבית, באה במקביל לדיווחים השוטפים על התפתחות המו"מ לצירופו לפורום ביטחוני משפיע דמוי קבינט