זה היה נאום ללא אכזבות וללא בשורות, משום שספק אם למישהו היו ציפיות. אין קוסם ואין מילים שיצליחו לשקם יחסים שנשחקו בחודשים האחרונים. הרי עם כל הכבוד למעמד החגיגי, אנחנו בשפל. לא בגאות. והאיש שנשא את הנאום נושא באחריות. ישראל ביקשה חימושים וביקשה סיוע וביקשה גיבוי צבאי. ובצדק ביקשה. ארה"ב נתנה ונתנה. גם רכבת אווירית של חימושים. גם נושאות מטוסים לצורך הרתעה. גם השתתפות פעילה ומשמעותית בליל הטילים והכטב"מים מאיראן. ורק דבר אסטרטגי אחד ביקשה ארה"ב מישראל: לקדם את המגה-דיל עם סעודיה, ובכלל זה את הנורמליזציה עם ישראל. אבל איכשהו, לאחר שנתניהו כבר הביע התלהבות מאותה עסקה אסטרטגית, שבועיים לפני 7 באוקטובר, דווקא אז, כשארה"ב כל כך רצתה, כאשר התלות שלנו הלכה וגדלה, נתניהו עשה מאמצים אדירים כדי לדרדר את היחסים לשפל חסר תקדים. למה? כי סמוטריץ' ובן גביר חשובים יותר?
נתניהו הקדיש חלק חשוב בנאום שלו לאיום מצד איראן, ראש הנחש, והשלוחות שלה בלבנון, בעיראק, בסוריה, בתימן, וכמובן בשני האזורים הפלסטיניים. והיא הנותנת. משום שגם ארה"ב רוצה להחליש את ציר איראן, שזוכה לגיבוי של רוסיה וסין. וכדי להחליש את הציר הזה יזמה ארה"ב את המסדרון, מהודו ועד אירופה, דרך סעודיה, ירדן וישראל. זה לא רק מסדרון למעבר סחורות. זה מסדרון אסטרטגי, שכולל את המגה-דיל ואת הנורמליזציה עם סעודיה. זה האינטרס העליון של ישראל. אז יפה שנתניהו מדבר על איראן, אבל כאשר ארה"ב מגישה לו על מגש של כסף אופציה של ברית אזורית, אמריקאית-ערבית-ישראלית, הוא נבהל ממנה. איזו מדינה מתמודדת עם איראן, הוא שאל, וגם ענה: אמריקה. היא מנסה להתמודד. היא יוזמת את הקואליציה האדירה. נתניהו תומך בה במילים. אבל מכשיל אותה במעשים. וכל זמן שהקואליציה עם הימין הקיצוני חשובה לו יותר מהמדינה - אז כל המילים הנהדרות שלו הופכות למילים ריקות.
מעולם, מעולם לא היה פער גדול כל כך בין המילים הגבוהות לבין המעשים ההפוכים. הוא חזר על קלישאות הניצחון. הוא ינצח והוא יביס והוא יחזיר. והוא לא שכח את הקלישאה החבוטה מכולן: "ניצחון טוטאלי". איך אפשר לדבר על ניצחון כאשר כל יום שעובר הוא עוד יום של הפסד לישראל? עסקים קורסים. יש מחסור בחיילים. מילואימניקים כבר לא יכולים יותר. עשרות אלפים פליטים בארצם. האמריקאים לא מספקים חימושים. אז על מה, לעזאזל, הוא מדבר?
והיו שם גם חלקים מביכים. ספק אם יש עוד מישהו שלא מכירים את ההשוואה בין גייז שתומכים בעזה, לתרנגולות שתומכות ב-KFC. לא שזה לא נכון. אבל נו, באמת. זו טענה של ראש ממשלה? כמעט 20 דקות הציג נתניהו את החטופים וגיבורי החיל. כבודם במקומם. אנחנו נפלאים, הוא סיפר. אפילו ג'ון ספנסר אמר. ישראל הורגת פחות. זה נכון. גם הפרכת השקרים נגד ישראל ראויה. אבל מה עם החזון? כמה זמן נשאר לדבר על היום שאחרי? איך יוצאים ממלחמת ההתשה? איך מתקדמים, מעבר למילים ריקות ששמענו שוב ושוב, לשחרור חטופים? ומה זאת אומרת שהוא "לא ייתן לזה לקרות שוב"? הרי הוא כבר נתן לזה לקרות. לדבר הוא יודע. חבל שלעשות - הרבה פחות.
(המאמר המלא - מחר ב"המוסף לשבת")
ישראל הורגת פחות. זה נכון. גם הפרכת השקרים נגד ישראל ראויה. אבל מה עם החזון? כמה זמן נשאר לדבר על היום שאחרי?