בנימין נתניהו לא יכול להמשיך לכהן כראש ממשלת ישראל. לא בגלל שהוא איש ימין ולא בגלל המחלוקות הרבות סביב מנהיגותו. הוא לא יכול לכהן כראש הממשלה כי במשמרת שלו אירע האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל וכי במשמרת שלו נרצחה כמות יהודים שאין לתארה בדמיונות השחורים ביותר שלנו. אבל אמש, הוא עורר גאווה בלב כל הישראלים.
כעשרת אלפים ק"מ מפרידים בין ירושלים לוושינגטון. את הנאום המאחד הזה היינו צריכים לשמוע כאן, בבית. תשעה חודשים היינו צריכים להמתין כדי לשמוע את נתניהו נואם בוושינגטון את מה שתשעה וחצי מיליון ישראלים ציפו לשמוע בירושלים ובתל-אביב, בבארי ובקרית-שמונה. בתזמון מושלם הוא שילב בין מניפסט מפואר של העולם החופשי לבין רגשות עזים, יותר מפעם אחת פַני כוסו בדמעות, למראה חיילים, חטופים ומשפחות חללים. עצמתי את עיני, התעלמתי מהמחלוקת הפוליטית, השתדלתי להקשיב לנאומו של ראש ממשלת ישראל והתמלאתי בגאווה. מי שלא מסוגל להחמיא לנתניהו כשצריך, פסול מלבקר אותו. אנושיות מחייבת ענייניוּת, לא בושה לומר: נתניהו נאם נאום מצוין.
נתניהו לא ויתר לעולם, לאקדמיה, לאלה שמתכסים בנאורות מזויפת. הוא ביקש להבהיר לעולם שמדובר במלחמת בני אור בבני חושך. הוא הזכיר לכולם "קודם אנחנו, אחר כך אתם". לעיני עולם מבולבל הוא הבהיר ששקר שחוזרים עליו אלפי פעמים לא הופך לאמת.
נאום נתניהו שרטט את הטרגדיה של העולם החופשי: חלקים ממנו שהתחלקו על השכל, רואים בישראלים כובשים אכזריים ובחמאסניקים ובעזתים - מסכנים.
בורותם הנלעגת של צעירים פריבילגים הצועקים: "מהנהר עד לים" בלי שיידעו היכן הנהר והיכן הים, ולא יודעים שמשמעות זעקתם אינה אלא השלכת כולנו לים. מחאתם המטורללת הייתה חייבת לעלות גם על שולחן בית המחוקקים האמריקאי. משום שלצד תמיכת הנשיא ביידן בישראל, על האמריקאים לערוך חשבון נפש - הם לא יכולים להתעלם מהתגברות האנטישמיות ומהרפיסות האינטלקטואלית של חלק מנשיאי ונשיאות האוניברסיטאות.
הנאום המרשים הזה לא ישנה את אמריקה, בטח לא את בית המשפט בהאג. אבל חשוב היה שישמע בהיכל הקודש של הדמוקרטיה המערבית, וחשוב היה שייחקק בספר הנאומים כנאום שיש בו גם אזהרה וגם השראה.
נתניהו לא התייחס מספיק לשחרור החטופים ולְמה שישראל מוכנה לעשות. התרגשנו לראות את נועה ארגמני, כל אישה ישראלית הרגישה שהיא מוכנה לאמץ אותה לבת אחרי מות אימה. כל בית בישראל מוכן היה לחבקה מעתה ועד עולם. ועדיין, מגיע היה למשפחות החטופים לשמוע עוד קצת על מה שרוה"מ מוכן לעשות כדי להצילם, ומהר. גם אם הסכמתו תלויה בהתחייבות אמריקאית, היה עליו לחשוף זאת בפני חברי הקונגרס, היה עליו לומר להם, קְבל עם ועולם: "זה החלק שלי, זה החלק שלכם".
נודה על האמת. בישראל לא היו נותנים לו לסיים משפט אחד. צרמה לעין ההבחנה בין הקונגרס האמריקאי לכנסת ישראל. לאף אחד מאתנו אין ספק שחלק מהנוכחים באולם לא הסכימו לחלק מדברי נתניהו, אך הם הקשיבו. חלק בחרו למחוא כפיים, אחרים העדיפו לשבת, מיעוט בחר להחרים את הנאום. אבל המעמד היה מכבד. התמונות הללו צריכות לעמוד לעיני חברי הכנסת שלנו, הם צריכים לשאול עצמם למה אולם הקונגרס של אמש נראה כארמון ומליאת הכנסת נראית לעיתים כמו כיכר השוק. נתניהו הזכיר לנו, ואולי גם לעצמו, שהאויבים שלנו לא נמצאים ברחוב קפלן או בהתנחלויות, בבני-ברק או ברמת-גן. האויבים שלנו רוצים לרצוח אותנו, ואנחנו, יחד, חייבים להתאחד כדי לשמור על המדינה האהובה שלנו.
מר נתניהו, הוכחת אמש שאתה יכול להיות - למשך 54 דקות תמימות - ראש הממשלה של כולם. אנא, בעלותך במדרגות כנף ציון, שנן שוב ושוב את נאומך שלך, השתדל ליישמו, ואולי אף לכתוב לו פרקי המשך.
שי פירון הוא נשיא תנועת פנימה, לשעבר שר החינוך
מגיע היה למשפחות החטופים לשמוע עוד קצת על מה שרוה"מ מוכן לעשות כדי להצילם, ומהר
