מיזמי ענק שלא מגיעים לסיומם ונערמים זה לצד זה הפכו לסימן ההיכר המובהק של השקעה בתשתיות תחבורה בארץ. רק אתמול אושר בכנסת סופית "חוק המטרו" המעניק לממשלות, הנוכחית והעתידיות, סמכויות יוצאות דופן בביצוע הפרויקט שעלותו לא פחות מ-250 מיליארד שקל. הוא כולל שלושה קווים שיתפרסו על 150 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות ו-109 תחנות. על הנייר, ובתרחיש האופטימי מאוד, אמור הקו הראשון להיפתח אי שם ב-2042. אשרי המאמין.
אוסיף לכך שמתווה המטרו משקף את צורכי תחבורה באזור כפי שנמדדו לפני כרבע מאה. בינתיים הכל השתנה – וישתנה עוד יותר בעשורים הקרובים. תהיה מהפכה גם בפיזור האוכלוסייה והמגורים, גם בהיקף עבודה מהבית וגם באמצעי תחבורה שיתופיים אוטונומיים.
אבל סיפור המטרו העתידני יעסיק כעת מאוד את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות והשיח התקשורתי-ציבורי בשעה שמשבר התחבורה בישראל משווע להקלה מהירה. אין לנו זמן עודף לשרוף: כשהבית בוער, ראשית לכל מכבים את השריפה. קודם לכל מסיימים את המיזמים שכבר הוחל בהם – והם בפיגור ואיחור של שנים על גבי שנים.
הנה דוגמה מובהקת. חברת ייעוץ אמריקאית המליצה לפני 19 (!) שנה על בניית מסילת רכבת רביעית באפיק של נחל איילון במטרופולין ת"א. הבנייה אושרה במשרדי התחבורה והאוצר והייתה אמורה להסתיים תוך שלוש-ארבע שנים. מה מצבה כיום? לפי ההערכה האחרונה, המסילה הרביעית תתחיל לפעול ב-2032, בלי נדר.
לרשויות המקומיות ולמשרדי האוצר, התחבורה והפנים יש פרק זמן קצוב של ארבע-חמש שנים כדי להתגייס למשימה אחת ויחידה: לגמור את עבודות התשתית הגדולות שהוחל בהן (מספרן מגיע ל-50 פלוס).
להלן רשימה לא ממצה של הפרויקטים הפתוחים: שני קווי הרכבת הקלה בגוש דן שבנייתם מאחרת בחמש שנים, הארכת הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים, באיחור של עשור, וגמר הקו הנוסף. עוד צריך לסיים את המסילה המזרחית של רכבת ישראל ושלוחותיה; את חידוש תנועת הרכבות הישירות והמהירות לבאר-שבע והדרום; את חשמול המערכת כולה; את המיזם הגרנדיוזי המפוקפק הנתיב המהיר על הגשרים הארוכים, החניונים הענקיים והחיבורים המתפתלים שלו; את הסדרת המערך הפרוע של קווי אוטובוסים המופעלים על ידי חברות מופרטות; את ההארכה של כביש 6 צפונה ודרומה; ואם אפשר אפילו את העבודות בצומת עזריאלי-קפלן, התוקעות שנות דור את כל התנועה בת"א רבתי. וזו רק רשימת משימות חלקית. הקוראים מוזמנים להוסיף מהידע שלהם.
הניחו נא בינתיים למטרו, לרכבל לכותל (יש גם תוכנית כזאת) ולתחנות הדמיוניות למסילות רכבת דמיוניות שמתכוננות להיפתח בעוד עשורים רבים. הציבור מתחנן: לכו וסיימו את מה שהתחלתם, ובמהרה בימינו. כדי לעמוד בכך צריכה ההשקעה בפועל בתשתיות תחבורה בחמש השנים הקרובות להיות 30 מיליארד שקל לשנה – ולא 18 מיליארד שקל בשנה כפי שהייתה בממוצע בחמש השנים שחלפו.
כסף זה לא הפתרון
לתופעות הנחשפות בתחקירי הצבא על מחדלי 7 באוקטובר יש לא מעט השוואות היסטוריות. למרות ההבדלים, בולטת בכולן הישענות על כלכלה כגורם מרכזי בגיבוש קונספציות שגויות. ב-22 ביוני 1941 פלש הצבא הגרמני הנאצי לברית המועצות והתקדם בשטחיה במהירות בזק. הפלישה לא הייתה צריכה להיות מכת הפתעה. באביב של אותה השנה הגיע לממשל הסובייטי, כולל לרודן סטלין עצמו, "זרם כמעט בלתי פוסק של מידע מודיעיני על פלישה גרמנית קרובה", כפי שכתב ההיסטוריון ריצ'רד אוברי בספרו "מלחמתה של רוסיה". דיווחי המודיעין ואזהרות מכל המקורות באו בשפע – ונזרקו לפח. רובם סווגו כ"לא אמינים", אחרים לא זכו להתייחסות.
"סטלין", כותב אוברי, "נותר משוכנע באופן מוחלט, כמעט כפייתי, כי גרמניה לא תתקוף", ושואל "מדוע גילה עיוורון כזה?" תשובתו: "סטלין, ועימו הצמרת הפוליטית והפיקודית הסובייטית, נלכדו בקונספציה לפיה לגרמניה הנאצית אין סיבה להפר את ההסכם הסודי שנחתם בינה לבין בריה"מ באוגוסט 1939 לאי-התקפה וחלוקת פולין, הסכם ממנו הפיקה יתרונות כלכליים עצומים. הוא נתפס כשוחד כלכלי סובייטי לנאצים. התפיסה זלגה למטה עד לדרגי ביניים של הצבא האדום וגרמה להם להתעלם מהמציאות שלנגד עיניהם.
בצמרת הביטחונית והמדינית הישראלית שלטה שנים לא מעטות קונספציה די דומה ולפיה ראשי חמאס כארגון איסלאמסיטי מעוניינים לקדם את רמת החיים של התושבים ברצועת עזה ולהצמיח את כלכלתה, ולכן כל עוד נספק להם דולרים הם לא יפתחו במתקפה על ישראל, מתקפה שתמיט אסון כבד שבעתיים על העזתים.
הקונספציות נתגלו כשגויות. הסתבר ומסתבר ששיקול כלכלי כמעט שלא משפיע על משטרים רודניים המבוססים על עליונות לאום, גזע, מעמד או דת – ועל קדושת המשטרים עצמם. אלימות, תוקפנות ומלחמות חוץ ופנים הן סם חייהם ויסוד קיומם ולא משנה כמה סבל והרס ימיטו על הנתינים. משטר האימים הקומוניסטי-מאואיסטי של תנועת קמר רוז' בקמבודיה רצח ב-1975 1.5 מיליון אזרחים כדי להחזיר את המדינה למצב של משק חקלאי פרימיטיבי השקוע ברעב תמידי, בהתאם להשקפת העולם של קמר רוז'. קידום כלכלי של האוכלוסייה המקומית לא מופיע בסדר יומם של מנהיגי החות'ים בתימן. להפך, מבחינתם ככל שהשריפות גדולות יותר וככל שהציבור סובל יותר כך שליטתם בו שלמה יותר. בפקודה לטבח 7 באוקטובר 2023 ראשי חמאס לקחו בחשבון רבבות פלסטינים הרוגים ומאות אלפים בלי קורת גג. המטרה הייתה לא רק לרצוח ולחטוף יהודים אלא גם להפחיד את תושבי עזה שלא ירימו ראש לכיוון הדמוקרטיה והרווחה הכלכלית.
שיקום הכלכלה והעלאת רמת החיים כיעד לאומי פלסטיני יחזרו לעזה ביום שבו יובס חמאס כארגון טרור וכרעיון שליט. זה ריאלי? כן. אך תלוי לא רק בניצחונות צה"ל אלא במידה רבה במדיניותה של ממשלת ישראל. כל עוד לא יהיה לפלסטינים אופק לריבונות מדינתית, הם ימשיכו לתת גיבוי – לפחות סביל – לארגוני טרור, כולל לארגונים הקיצוניים הפוגעים במכוון בסיכוי לחיים כלכליים טובים יותר. ואנחנו לא נוכל לשלוט בעוד 2.2 מיליון פלסטינים עניים מרודים בלי לסכן את כל הישגי הציונות. גם לכך לא חסרות דוגמאות מההיסטוריה.
חפשו בגוגל
שעות ספורות אחרי שחברת אבטחת המידע הישראלית וויז הודיעה על הפסקת המגעים עם תאגיד האינטרנט הענק גוגל וחברת-האם שלו אלפבית על עסקה המכירה ב-23 מיליארד דולר, פירסמה גוגל-אלפבית את תוצאותיה העסקיות לרבע השני של 2024. תוצאות מפוצצות, שיש בהן כדי לתרום להבנת הסיבות להשהיית העסקה. עם כיסים כה עמוקים, גוגל-אלפבית יכלה, לדעת היזמים ובעלי השליטה בוויז, להציע מחיר גבוה בהרבה. אולי עוד תציע: לקונה בפוטנציה יש ארנק מלא ולמוכרים בפוטנציה יש אמביציה גדולה.
על קצה המזלג, הנה התוצאות הכספיות של גוגל, מותג המוכר לכל בעל מחשב וטלפון סלולרי: ההכנסות ברבע השני של 2024 הגיעו ל-85 מיליארד דולר, גידול של 13.5% בהשוואה לרבע השני של השנה הקודמת. הרווח התפעולי הרבע-שנתי זינק ב-25.5% ל-27.4 מיליארד דולר.
השווי הבורסאי של גוגל-אלפבית עומד כעת על הסכום הבלתי נתפס של 2,140 מיליארד דולר, ומלאי המזומנים במאזנה חצה את 100 מיליארד הדולר. הנשיאה הנכנסת של אלפבית, רות פורת, סיפרה בשיחה עם עיתונאים ואנליסטים שגוגל השקיעה ברבע השני של 2024 יותר מ-13 מיליארד דולר – כפול מתקופה מקבילה אשתקד. המנכ"ל סונדאר פיצ'אי הדגיש: "לאלפבית מסוכן יותר להשקיע פחות מדי בקידום הבינה המלאכותית מאשר להשקיע בה יותר מדי".
