ארבע שנים של ציפיות, תקוות ועבודה סיזיפית ישתלבו הערב בטקס פתיחת אירוע הספורט הגדול שמייצרת האנושות מדי ארבע שנים, לא כולל מגפה כמו קורונה או מלחמות עולם. בדרך כלל זה המקום לפרט כמה פריז מחכה לראות את לברון ג'יימס עם הדגל האמריקאי או לנפנף באנטואן דופונט, גם להפליג בפיצוח ההפתעות שצפויות במהלך שעות הטקס הפותח, אבל מעל הכל הפעם מרחפת תפילה אחת של המארגנים: רק שיעבור בשלום. או כפי שאמר לי קצין צרפתי: זה אחד האירועים המאובטחים בהיסטוריה של הספורט העולמי.
לא היינו צריכים את מתקפת הסייבר האיראנית על ספורטאי ישראל כדי להבין את ההשלכות.
מצד אחד, הקפדנות הצרפתית באבטחה מעוררת התפעלות. העיר חולקה למספר אזורים סטריליים שאין בהם יוצא ואין נכנס, למעט בעלי אישורים. פלוגות שלמות של שוטרים מסיירים שוב ושוב, אנשי אבטחה חסויים פזורים בעיר גם הם, וצלפים על הגגות יאיישו מהבוקר את כל הרחובות הכרוכים בטקס הפתיחה המיוחד, אחרי שהקפידו לעשות את זה בימים האחרונים. מצד שני, כך הפכו כמה מהמקומות המתוירים והיפים ביקום לחומות קודרות של שתיקה. לא משוכנע שעל זה חשבה נעמי שמר כשכתבה את "העיר באפור" לשלישיית גשר הירקון, אם כי דום נשאנו אתמול עינינו ליונים שעפות.
אבל כשיתפזר העשן, ונקווה שמסיבות של פירוטכניקה בלבד, הספורט בכל זאת יתפוס את תשומת הלב והבמה תלך לאנשים החשובים באמת. אחרי הצלחות למשלחת הישראלית בטוקיו, התחזיות עומדות הפעם על רף יומרני של 5-4 מדליות כחול-לבן, עם סיכוי לבונוסים והפתעות בגזרות שונות, מהגלישה בטהיטי (ראו כתבה בעמודי הספורט) ועד הטאקוונדו של המדליסטית מיפן אבישג סמברג, שהדהימה אז את כולם. המתעמל ארטיום דולגופיאט הוא הספורטאי הבכיר ביותר במשלחת שלנו, רז הרשקו וענבר לניר בג'ודו יכולות ללכת כל הדרך למדליות וגם שרון קנטור מפליאה בין הגלים בגלישת רוח ברמה של מדליה. ייתכן שנקבל אחת מפוארת מנבחרת הנשים בהתעמלות אמנותית.
לכולם ברור שזו לא עוד אולימפיאדה בהיבט הפוליטי-ביטחוני. המלחמה העמידה את ישראל במרכז העניינים. העיתונאים הזרים במשחק הנבחרת נגד מאלי, למשל, העלו את רוב השאלות לשחקנים בנושאים שקשורים למלחמה ולהשפעה שלה על ההופעה שלהם במשחק בפארק דה פראנס. אתמול ערכו פרו-פלסטינים ניסוי כלים ראשון בהפגנה בכיכר הרפובליקה ונתקלו במענה פרו-ישראלי מנומס ממול. אבל התשובות הכי טובות לאנטישמיות ולדרישות המופרכות להדיח את ישראל מהמשחקים יהיו כרגע ההישגים שלנו בפריז, בדיוק כמו שאירופה דיברה בכותרות על עדן גולן באירוויזיון יותר מעל כל הפגנה פרו-פלסטינית אחרת במאלמו. במשלחת האולימפית שלנו יש תחושה מיוחדת, מלווה בצמרמורת שמפלחת את הלב, שהפעם זה באמת חשוב מתמיד.
יעל ארד, יו"ר הוועד האולימפי בישראל, אמרה ל"ידיעות אחרונות": "היום, כשנניף את דגל ישראל בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים, הלבבות בישראל יחושו גאווה עצומה. כולם יודעים עד כמה העבודה של ספורטאים והצוות שמקיף אותם הייתה משמעותית בהגעה לרגע הזה. הניצחון האמיתי שלנו יהיה בזירת התחרויות.
"הספורטאים והספורטאיות ערוכים מתמיד ומוכנים להתמודד עם האתגרים. הרוח הישראלית חזקה יותר ממה שאנחנו יכולים לשער והספורטאיות והספורטאים שלנו נחושים להתרכז במטרות.
"אנחנו חווים אתגרים והתקפות חסרות תקדים, מעבר להכנות הספורטיביות. הגילוי המרעיש על המעורבות האיראנית מחייבת גינוי עמוק עולמי נגד קמפיין האיומים וההפחדה שנועד להלך אימים על חברי המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בפריז. אבל ככל שאויבינו ינהגו בחוסר ספורטיביות כך רוחנו תתחזק. "עם ישראל חי".
מצד אחד, הקפדנות הצרפתית באבטחה מעוררת התפעלות. מצד שני, כך הפכו כמה מהמקומות היפים ביקום לחומות קודרות של שתיקה. לא על זה חשבה נעמי שמר כשכתבה את "העיר באפור"
