ד"ר מרטין אינדיק, מבכירי צוות השלום האמריקאי בתקופת הכהונה של הנשיאים קלינטון ואובמה, נפטר אתמול בביתו בקונטיקט לאחר מחלה ממושכת. הוא היה בן 73. רעייתו גהל וילדיו שרה וג'ייקוב היו איתו בימיו האחרונים.
הקריירה שלו הייתה יוצאת דופן: הוא נולד בלונדון וגדל באוסטרליה. לישראל הגיע ב-1973, ללימודים באוניברסיטה העברית. מלחמת יום הכיפורים שינתה את חייו: הוא התאהב בישראל ובישראלים. מאוחר יותר היגר לארצות-הברית, שם הקים את מכון וושינגטון, מכון המחקר הראשון בבירה האמריקאית שתמך ותומך בישראל. הוא הקים גם את המרכז למדיניות מזרח-תיכונית במכון ברוקינגס ואת פרוייקט מדיניות החוץ של המכון, וכיהן עד יומו האחרון כעמית מחקר בכיר במועצה ליחסי חוץ בניו-יורק.
הוא מילא תפקיד מרכזי בתהליך השלום: פעמיים כיהן כשגריר ארצות-הברית בישראל; היה עוזר שר החוץ לענייני המזרח-התיכון והשליח המיוחד של שר החוץ קרי לקידום השלום במזרח-התיכון.
זהו סיפור על השקעה אדירה שנכשלה: אינדיק הקדיש שנים מחייו במאמץ להבין מה קרה ומדוע לא קרה. השאיפה המקורית של אינדיק, דניס רוס ועמיתיהם, רובם יהודים, הייתה להביא להסכם שלום בין ישראל לסוריה. לאחר שהתהליך לא צלח ישראל פתחה בתהליך אוסלו עם הפלסטינים. הצעד הראשון נעשה מאחורי גבם של האמריקאים, אבל מייד אחר כך הם נקראו לדגל. איתמר רבינוביץ', שהיה שגריר ישראל בוושינגטון, אמר לי אמש: "אתה רוצה את האמריקאים בסיבוב האחרון של המרתון, זה שנעשה באיצטדיון. הם החתם".
אינדיק ניתח את הכישלון בכלים של חוקר מיומן: האחריות התחלקה בין כולם. המשגים היו גם שלו. אבל הביקורת שלו על ישראל הציבה אותו מול ממשלות ישראל ומול הממסד היהודי באמריקה. הוא סיפר איך ראש הממשלה אהוד ברק קרא לו כאשר נחת בוושינגטון, בדרכו לשיחות המכריעות עם הסורים. במטוס, על המסלול, ברק חזר בו.
עיקר הביקורת שלו התמקד בנתניהו. מסכת היחסים שלו עם נתניהו הייתה מלאה בהבטחות שווא, שקרים, חרטות ודחיינות. הוא לא היסס לבקר בשנים האחרונות את נתניהו בכלי תקשורת באמריקה ובישראל.
הסיפור שלו משיק לסיפורו של מגזר שלם, למעשה רוב הקהילה היהודית באמריקה. יהודים ליברלים באמריקה הזדהו בכל נפשם עם ישראל. הם היו משוכנעים שערכיה זהים לערכיהם ותרבותה זהה לשלהם. הם ראו בה ארץ מקלט לעת סגריר, להם או לילדיהם, ארץ מופת. בשנים האחרונות הם התקשו יותר ויותר להשלים עם השינויים שעוברת ישראל. האכזבה הייתה עמוקה.
אחרים התנתקו. אינדיק המשיך להיאבק. הוא היה לוחם, לאורך כל הדרך. בשנים האחרונות כתב ספר חשוב ביותר, כתוב היטב, על הנרי קיסינג'ר והדרך שבה הביא לסיום מלחמת יום הכיפורים. המהדורה העברית של הספר נקראת "בתחבולות תסיים מלחמה". אינדיק משווה את ההצלחה של קיסינג'ר לקשיים שהוא נתקל בהם בתהליך השלום. הלקחים יפים גם לימים אלה.
היינו חברים. שוחחתי איתו לאחרונה שלושה ימים לפני פטירתו. המאמץ להגיע להסדרים במזרח-התיכון יחסר את תבונתו, ניסיונו, הנאמנות הבלתי מתפשרת שלו לביטחונה של ישראל ולעתידה.
הסיפור של אינדיק משיק לסיפור של רוב הקהילה היהודית באמריקה. הם היו משוכנעים שערכיה של ישראל זהים לערכיהם, ותרבותה זהה לשלהם. בשנים האחרונות התקשו יותר ויותר להשלים עם השינויים. האכזבה הייתה עמוקה
