אלונה הסוסה האדמונית זכתה בשמה כיוון שהגיעה אלינו מהאורווה באלונים. למרות נטייה מעט מגוחכת להוציא לשון, לא הייתה סוסה יפה ממנה, ולא הייתה סוסה פוטוגנית יותר. אלא מה, סוסת רכיבה נבחנת ברכיבה ולא בתמונות, ותסלח לי אלונה - אבל ברכיבה היא הייתה בלתי נסבלת. ומה יעזרו צילומים ופוזות באורווה, אם בתפקידה היא כושלת?
נתניהו נואם בחסד, אין מה לומר, לדבר הוא יודע. ועוד יותר טוב באנגלית. זה לא מזיק אם ראש הממשלה יודע לנאום - אבל זה רק בונוס, זה לא הדבר עצמו. זה לא תחליף למדיניות, לקביעת אסטרטגיה, לקבלת החלטות ולביצוען. יכולותיו הרטוריות לא מרתיעות אף אחד, לא מנעו את האסון במג'דל שמס, והן אינן תחליף למנהיגות אמיתית בשעת משבר. הן רק מדגישות את העובדה שמדובר באחד שמתחזה למנהיג, צ'רצ'יל דמיקולו. כמה שהוא היה מרוצה מעצמו, וכמה אוּפוריה אצל השופרות אחרי עוד נאום, עוד מלל ועוד אוויר חם. כאילו די באנגלית במבטא מושלם כדי להכות את החמאס, להשיב את החטופים, להפסיק את הביזיון בצפון, לפתוח את נתיב השיט לאילת, ולטפל באיראנים שנמצאים כפסע (לא בדיבורים) מהפּצצה, וממטירים עלינו אש מכל עבר. משה רבנו לא היה נואם דגול, אבל איזה מנהיג - לקח חבורת עבדים והפך אותם לעם. הוליך אותם במדבר, בקשיים, מלחמות, ניצחונות, עד הארץ המובטחת. כל זה בלי הרבה דיבורים. אצלנו הפוך: לקחתָ עַם, ועם דיבורים כמו חול הפכת אותו לשבטים מפורדים השונאים אלה את אלה, והדבר היחיד שמאחד את כולם זו הקטסטרופה הביטחונית.
כשבוחנים את הישגי הממשלה מאז קמה, התמונה היא כישלון מוחלט. אין תחום בחיינו שהשתפר, אז מה שווים כל הנאומים הרהוטים? הבעיה עם נתניהו עוד יותר קשה, מפני שבאופן מביש הוא גם בורח מאחריות. דמיינו קברניט שספינתו עולה על שרטון, והוא במקום לקחת אחריות, מאשים את כל הקברניטים שהיו לפניו, גם כאלה שכבר עשרות שנים אינם במשמרת. זה לא רק ראש הממשלה שכושל בתפקידו, אלו גם השרים. קחו למשל את המשרד לביטחון לאומי. תפקידיו הם לאכוף את החוק, לשמור על הסדר הציבורי ועל פעילות ביטחון הפנים במדינה. בכל פרמטר כמעט, הכישלון הוא מוחלט: עלייה בעבירות הרכוש (גניבה, פריצה, הצתה, סחיטה ושוד), עלייה בעבירות נגד גוף (תקיפה, חבלה גופנית חמורה, חטיפה, כפייה ומאסר שווא), עלייה בעבירות מרמה, בעבירות ביטחון (בגידה וריגול, הסתה, הסתננות, השלכת בקבוק תבערה ויידוי אבנים), עלייה דרמטית של 53 אחוז בעבירות נגד אדם (גרימת מוות ברשלנות, הריגה, ניסיון לרצח, ורצח). עם כאלה נתונים, אפשר היה לצפות שהשר בן גביר ישתוק ממבוכה, ושהסקרים ינבאו לו קריסה. לא זה קרה ולא זה. השר הכושל ממשיך לצייץ ללא הרף, להתראיין ללא לאות, ולעורר פרובוקציות. והסקרים עוד מנבאים לו התחזקות.
זה קורה מפני שהולכת ומתחזקת התופעה העלובה, שבה מעשיו של אדם והישגיו בתפקידו הופכים מִשניים עד בלתי נחשבים, ביחס ל"רעש" שהוא מייצר, למידת הפרסום שלו, ולהיותו פרובוקטור. במקרה זה, דבקות באמת היא חיסרון. היה זה טראמפ שניסח זאת פעם באופן ברור: "אני יכול לירות במישהו בשדרה החמישית ועדיין לא אאבד בוחרים". למרבה הצער, הוא צודק, אפשר לראות זאת גם אצלנו. ראו לכמה התפתלויות ואקרובטיקה מילולית, כולל התעלמות מציטוטים מפורשים של נתניהו עצמו, נדרשים השופרות וחסידי משיח השקר כדי להסביר למה רב-החובל אינו אחראי לגורל ספינתו. בשעה שכולנו יודעים בדיוק מה היו טוענים נתניהו ולהקתו, אם רב-החובל בזמן האסון היה מישהו אחר.
במציאות כזאת, השחקן המרכזי אחרי נתניהו יהיה בן גביר. אפס הישגיו לא יעמדו לו למכשול לעומת הרעש והפרובוקציות. לכל בעיה אמיתית תמיד אפשר להצמיד פתרון מדומה בניסוח פופוליסטי. אותם שרים פחדנים, שמאמינים ששתיקתם נוכח השקר תביא אותם לרשת את נתניהו, אינם מבינים שבכך הם ממליכים את האטד, שממנו תצא אש שתכלה הכל.
זה לא מזיק אם ראש הממשלה יודע לנאום - אבל זה רק בונוס. יכולותיו הרטוריות לא מרתיעות אף אחד, ולא מנעו את האסון במג'דל שמס
