אלוהים, אני רוצה לפריז. חייב לפריז. אני רוצה לקפוץ. לרוץ. להיאבק. לשחות. להטיל משהו - אולי כידון. לתת משהו - אולי אגרוף.
ואני רוצה לרקוד. ולקפץ. ולעשות את כל זה ברחובות פריז. ואני רוצה את הדבר הזה שטקס פתיחת המשחקים האולימפיים בפריז גרם לך לרצות: לחיות, ובגדול.
או לנמנם, ובקטן. תלוי את מי שואלים.
כי זה נמשך ארבע שעות. גמר "הישרדות" גומר בפחות. נתניהו בקונגרס גומר ב-54 דקות ועוד מביא תשואות בעמידה.
5 צפייה בגלריה
היא סובלת ממחלה ניוונית חסרת מרפא, "תסמונת האדם הנוקשה", אבל בניגוד לכל היגיון – הזמרת האגדית סלין דיון (56) הופיעה בטקס הפתיחה ושרה ממרומי מגדל אייפל את השיר "המנון לאהבה" | צילום: גטי
אבל תשאלו את עצמכם: מתי בפעם האחרונה ישבתם ארבע שעות מול הטלוויזיה ורציתם רק דבר אחד: לפריז? התשובה הנכונה: אף פעם, עד שישי בלילה, טקס פתיחת אולימפיאדת פריז 2024 - הטקס שהיה הכל מלבד טקס פתיחת משחקים אוליפיים.
כי לא היה אצטדיון. לא היו משלחות צועדות בסך. לא הייתה משואה ענקית שמדליק ספורטאי בודד. לא היה מופע זיקוקים. לא היו רחפנים. לא היו מרי פופינסיות צונחות משמיים.
היו חיים. חיים אמיתיים - כלומר מדומיינים, זוהרים, מושלמים, מלאים קסם ותשוקה, חיים פריזאיים מהסוג שיכול לקרות רק על גדת הסן - חיים שכל מי שהיו פעם בפריז או ראו פעמיים את "אמלי", מכירים ויודעים עד כמה הם יכולים להיות, נו, חיים.
5 צפייה בגלריה
ביקורה של הליידי: אחת מההפתעות הראשונות של המשחקים הייתה הופעתה של ליידי גאגא, בביצוע קברטי כובש – בצרפתית | צילום: Maja Hitij, גטי
ההחלטה הנועזת - שלא לומר התאבדותית - לקיים את טקס הפתיחה ברחובות פריז, על גדת ובתוך הנהר, על הגשרים ולמרגלות האייפל - הביאה לספקטקל טלוויזיוני יומרני, אנרגטי, מפעים ומורכב כניתוח מוח נוירוכירורגי.
ברגעי השיא - והיו המון - כבשו מאות רקדנים מחוננים את הרחובות והגגות, רקדניות קאן-קאן פיזזו על המזחים, כוריאוגרפיה מפעימה נתלתה על פיגומי נוטרדאם המשתפץ, ליידי גאגא - בחירה תמוהה ומתבקשת בו-זמנית - הגיחה לביצוע קברטי כובש על המדרגות, איה נקמורה ורקדנים הזריקו אנרגיה על הגשר, והלפיד האולימפי התרוצץ על גגות ובתוך חללים פריזאיים יפהפיים. הגשם הבלתי פוסק - איתות נוסף מהאקלים העולמי שאכן, בעל הבית השתגע - בהחלט המטיר על המצעד, אבל איכשהו הוסיף לדרמה.
5 צפייה בגלריה
עננים בצבעי הדגל הצרפתי, כחול, לבן, אדום – כך החל טקס פתיחת המשחקים האולימפיים השונה מכל קודמיו | צילום: Amanda Perobelli, רויטרס
כל זה היה, כמובן, רק ליווי למנה העיקרית - מצעד המשלחות, שהפליגו על ספינות בנהר במקום לצעוד בגאון באצטדיון. היו שהתלוננו. באופן אישי נהניתי; מצעד המשלחות תמיד מטרחן ואינסופי, והפעם לפחות הייתה פריז, במלוא ספקטקולריותה, ברקע.
הבחירה ברצף קטעי פרנץ'-האוס ויורו-טראש לליווי אין-ספור ריקודים שלוהקו במכוון כדי לשדר ליברליזם מופלג, להטב"קיות לפרצוף ודקדנס ניינטיזי - הכל כמו הוציא אצבע משולשת אל מול השמרנות, החשכה והסכסוכים העולמיים של הזמן הנוכחי, והצרפתים הלכו עם החירות שלקחו לעצמם עד הסוף.
5 צפייה בגלריה
למרות הגשם השוטף, נציגי המשלחת הישראלית בטקס הפתיחה לא ויתרו על ההזדמנות לתמונה קבוצתית מתחת לסמל המוכר ביותר של צרפת | צילום: הוועד האולימפי
הסוף כלל, איך לא, שרשרת שיאים שנעה בין העברת הלפיד מספורטאי הענק של פעם לספורט ההווה, דרך צ'ארלס קוסטה, האלוף האולימפי הצרפתי בן ה-100, שישב זקוף וגאה בכיסא הגלגלים שלו, ועד הבערת האש האולימפית בכדור פורח ענקי שעלה השמיימה לשירת סלין דיון על האייפל, בביצוע אדיר ובלתי נתפס כמעט לנוכח מחלתה ל"המנון לאהבה" של אדית פיאף.
זה היה אירוע פתיחה שעשה יותר מלרגש ולהדמיע ולהציף את הרוח האנושית; הוא זהר באורות בוהקים ועיר גדולה, בעוצמת זרימתם של החיים (והגשם), ברצון וביכולת לעשות הכל אחרת - ולהצליח בזה (רנו וסיטרואן: תלמדו!) - כמו גם במחויבות גמורה לאתוס הצרפתי של חירות, שוויון, אחווה וארוחת אלף מנות.
יותר מהכל: זה היה, אולי, הבהוב אחרון של חופש גדול, רגע לפני שהעולם מכבה את האור סופית לטובת ימי ביניים חדשים.
שווה לנצור את הרגע. ולקפוץ לסופשבוע בפריז.
הבחירה ברצף קטעי פרנץ'-האוס ויורו-טראש לליווי ריקודים שלוהקו במכוון כדי לשדר ליברליזם מופלג, להטב"קיות לפרצוף ודקדנס ניינטיזי – הכל כמו הוציא אצבע משולשת אל מול השמרנות, החשכה והסכסוכים העולמיים
