אולימפיאדת פריז 2024 יצאה לדרך ביום שישי בטקס פתיחה שהעביר לעולם בית ספר גבוה לאסתטיקה, תרבות, מוזיקה, עיצוב, מה לא בעצם.
במקום המראות הבנאליים של אצטדיונים מבוימים קיבלנו כתפאורה את העיר היפה בעולם. המבול השוטף הגיע לעיר בטיימינג הכי גרוע שיש, אבל כשיש לך ממש בסיום את אחת הווקאליסטיות הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה – שרה פנומנלית אדית פיאף, בקאמבק מפואר על הבמה הגדולה בעולם – הדמעות שוטפות את הגשם. יש לנו מדליסטית מוזהבת ראשונה שנכנסה לפנתיאון. סלין דיון. אבל אולימפיאדה היא עולם מרתק של ניואנסים, ובשבת בבוקר אפילו טקס הפתיחה המסחרר הפך לפיסת עבר, לא לפני שהצרפתים ספגו ביקורות בעולם על "הידרדרות מוסרית" בשל השימוש בדראג קווינס במיצג הסעודה האחרונה. הגשם המשיך להלום בפריז גם אתמול, הפך חלק ממוקדי האולימפיאדה לעיסה לא פוטוגנית של בוץ, וגם טינף את נהר הסן ויצר בעיות לתחרויות הטריאתלון. "לא ציפינו לארח את אולימפיאדת החורף", אמר לי הבחור האחראי בכניסה לתחרויות הג'ודו. באולם הג'ודו, הקרוב למגדל אייפל, עשה מאמן הנבחרת אורן סמדג'ה את החזרה הרשמית שלו לאימון אחרי נפילתו של בנו, עומר ז"ל, בקרבות בעזה. על המזרן, ים וולצ'ק הצעיר (21) סגר עניין בחניקה מרשימה בקרב הראשון, אבל נכנע בהמשך לאלוף העולם והודח. שירה ראשוני, ספורטאית נפלאה, סיימה את דרכה בהפסד בקרב הראשון.
1 צפייה בגלריה
(הכל הלך הפוך, אבל בסוף יש גמר. ארטיום דולגופיאט, אתמול | צילום: Charlie Riedel, איי־פי)
המדליסט שלנו, ארטיום דולגופיאט, היה מתחת לרמתו במוקדמות תרגיל הקרקע, אך בלילה התברר כי למזלו עלה לגמר. הפתעה יפהפייה קיבלנו מרון פולונסקי (23) שעלה לחצי גמר 100 מטר חזה, הישג שאיש כמעט לא צפה. הבוקר נכנסת למעגל התחרויות גם אנסטסיה גורבנקו, מלכת השחייה בישראל (ראו ידיעה בספורט).
נבחרת הכדורגל איכזבה כשהפסידה 4:2 לפרגוואי. היריבה שלטה במשחק ללא עוררין, אך השוער עומר ניראון היה נפלא ומנע מישראל קריסה. פרגוואי הובילה פעמיים, הנבחרת שלנו הצליחה להשוות, אבל ספגה שני שערים בתוספת הזמן ותצטרך לנצח את יפן, כנראה הקבוצה הטובה בבית, כדי לשמור על סיכוי להעפיל לשלב הבא. כוחות האבטחה בפריז דוללו מעט אחרי טקס הפתיחה, אבל אי-אפשר לפנות לשום רחוב כמעט בלי לראות שוטר או שלוש ניידות נלוות. למעט כמה פרובוקציות קטנות של פרו-פלסטינים, בעיקר במשחקי הכדורגל של הנבחרת, ועוד הפגנה מינורית, לא נרשמו בינתיים תקריות מעוננות מדי. לאורך העיר יש מראות עצובים של תמונות חטופים קרועות, שמזכירות שאסור לשכוח. זה לא שנדמה היה כי אפשר להתרכז רק בספורט בימים כאלה, גם לא בעולם בעל ממדים פנטזיונריים כמו האולימפיאדה, אבל האסון במג'דל שמס הדגיש מחדש את הפרופורציות. הוא קרה במגרש כדורגל, לילדים, לנערים, בדיוק במקום שבו הם חולמים על אולימפיאדות ועל אליפויות עולם. אין נחמה. אין בריחה.
