עוני, רעב, קיטוב חברתי, הפגנות אלימות שמדוכאות ביד ברזל והגירה המונית צפונה: אלה היו מנת חלקה של ונצואלה ברבע המאה האחרונה. היום, עם פתיחת הקלפיות, ייתכן אולי סוף-סוף שינוי אמיתי במדינה מוכת הגורל בדרום אמריקה.
על אף שהיא לכאורה דמוקרטיה, ונצואלה נמצאת תחת משטר פופוליסטי עם מאפיינים כמו-דיקטטוריים, מאז נבחר מנהיג השמאל הפופוליסטי הוגו צ'אבס ב-1999. אחרי שהאחרון מת, יורשו ובן חסותו הפחות פופולרי ניקולס מדורו שלט במדינה ביד רמה מאז 2013. בבחירות האחרונות ב-2018 נטען שגנב את הבחירות, מהומות פרצו בכמה סבבים ברחובות, וכשבעה מיליון איש היגרו ממנה. כעת, עומד מדורו הטוען שהוא "איש העם" למבחן האלקטורלי הקשה ביותר שלו.
לפי הסקרים, מדורו מפגר אחר מועמד האופוזיציה אדמונדו גונזלס אורוטיה ב-20 עד 40 אחוז מהקולות. מומחים לונצואלה קבעו כבר כי "בלתי אפשרי למדורו לנצח הפעם אם הבחירות יהיו חופשיות והוגנות". זהו כמובן "אם" גדול, כי לפני 6 שנים טען מועמד האופוזיציה חואן גוואידו כי ניצח – והוכר כמנצח על ידי 60 מדינות במערב, אך התמיכה בו מעולם לא הצליחה להציב אותו בעמדת כוח ומדורו נאחז בקרנות השלטון (ונהנה מתמיכת סין ורוסיה).
אולם הפעם, אחרי שנים של קרבות פנימיים בתוך האופוזיציה, יש בה תחושה כי הם בדרך לניצחון. תחילה סחפה את הגוש פוליטיקאית כריזמטית בשם קורינה מריה מצ'אדו, שהצליחה לאחד את האופוזיציה מאחוריה. בית המשפט פסל אותה מלרוץ, אולם היא עדיין נחשבת למנהיגת הגוש, והצליחה לארגן אותו לתמוך בדיפלומט אורוטיה כמועמד לתפקיד הנשיא.
כעת כל העיניים למדורו, שהבטיח בעצרות לנצח ולהישאר בשלטון "בכל דרך אפשרית". באופוזיציה כמובן ראו בדברים אלה סימן כי מדורו לעולם לא יכיר בהפסדו – ו-ונצואלה בדרך למשבר נוסף.
אך לא בטוח שנותרה למדורו התמיכה מבית ומבחוץ כבעבר. נשיא ברזיל לולה, שהוא כידוע איש שמאל רדיקלי בעצמו, כבר קרא למדורו "לכבד את תוצאות הבחירות אם יפסיד, ולדעת מתי ללכת".
