הטבח הנורא במג'דל שמס מצא את ראש ממשלת ישראל בעודו סוגר שבת מיותרת ביבשת אחרת, כמו תייר ישראלי שהתנפל על דיל שווה בדקה ה-90 ולא כמו מנהיג מדינה שנמצאת בעיצומה של המלחמה הקשה והגרועה בתולדותיה. הפארסה, שבסופה הואיל בטובו בנימין נתניהו להשתמש בפועל האהוב עליו מהשורש נ.ח.ה ולהקדים את ההמראה חזרה, היוותה אקורד סיום למסע שמלכתחילה סיכוייו להניב הישגים היו קלושים - והוא עדיין הצליח להתרסק בדרכים מקוריות ומגוונות.
כן, בניגוד לאחדות הנדירה שנוצרה לאחר הנאום בין השופרות של נתניהו וכמה ממשרוקיות הבוז האוטומטיות שלו שפתאום נסחפו אחר "סוזי סורפרייז" מקיסריה - תשדיר ההסברה היקר הזה הוא כישלון, גם אם כישלון רהוט. לא רק שעד סוף השבוע לא שרד ממנו דבר, גם עד שעות הערב של אותו יום בארה"ב לאיש כבר לא היה אכפת ממנו. הדיונים המגוחכים בישראל אם היה דובר מוכשר ממנו בהיסטוריה היהודית שווי ערך להתפעלות מהמדים המצוחצחים של קברניט הטיטאניק: זה מאוד נחמד, אבל הקרחון כבר גילח את הספינה והמים בדרך.
לנאום אין שום ערך מדיני. הוא נכשל בכוונה במשימה הריאלית היחידה שהייתה לו - להציל את מעמדה של ישראל כנושא על-מפלגתי. נתניהו, אדם נדיב רק במידת הנקמנות שלו, פגש מפלגה דמוקרטית שעברה החייאה מוצלחת לאחר פרישת הנשיא ביידן מהמרוץ לנשיאות וכן התלכדות מהירה מאחורי סגנית הנשיא קמלה האריס - וגם ברגע הזה לא טרח אפילו להסתיר שהוא מגויס על מלא לטובת הקבוצה השנייה.
ההוכחה נעוצה לא רק במילים שנתניהו אמר ולא אמר, אלא בעיקר במה שאמור להיות הבשר של הנסיעה - הפגישות עם ביידן, האריס ודונלד טראמפ. קידום משמעותי להסכם שישיב את החטופים והחטופות לא היה שם - להפך. נתניהו סיים להשתמש בחטופים ובחטופות ובמשפחותיהם כתפאורה ויצא לוויקנד המיוחל כשהבשורה היחידה שלו עבורם הייתה שהסבל יימשך עד להודעה חדשה. במפגש עם האריס, ובמיוחד בתדרוך של "גורם מדיני" אחריו, הוכיח שהוא עובד במרץ כדי לבדוק אם במפלגה הדמוקרטית מסוגלים לעשות את הבלתי ייאמן ולתעב אותו עוד יותר. למפגש עם טראמפ אין שום משמעות אקטואלית, לא בטווח הקרוב (שכן אין לו תפקיד) וכנראה גם לא בטווח הרחוק (כי מדובר באדם שלא מכיר בקונספט).
גם מבחינה אזורית הנסיעה לא שינתה מאום. האויבים לא ראו מנהיג ישראלי מתקבל כקונצנזוס נדיר במעצמה שבה אין אפילו קונצנזוס על מזג האוויר, אלא אדם שרדף באמוק אחרי פירורים של כבוד, ובמקביל אנשיו מקיימים התייעצויות (לפי פרסום של דפנה ליאל בחדשות קשת) איך ומתי להדיח את שר הביטחון, שכנראה בעצמו מעדיף להיות סגור בחדר עם ראשידה טאליב. קרבה הדוקה למיינסטרים של ארצות-הברית צריכה לשדר הרתעה מקסימלית. 12 ילדים וילדות שיצאו לשחק כדורגל בשבת אחר הצהריים הבינו על בשרם שהיא לא קיימת. כלומר במקום שהנסיעה תוסיף ביטחון, ישראל קרובה לחזית הרבה יותר מדממת וקשה מזאת שנתניהו לא מצליח (ומתרבים הסימנים שהוא לא ממש רוצה) לסיים בעזה. אך מתאים שסמל הנסיעה הוא כובע שעליו נכתב "ניצחון מוחלט" באנגלית: הוא בוער על ראשם של גנבי הדעת.
הדיונים המגוחכים בישראל אם היה דובר מוכשר ממנו בהיסטוריה היהודית שווי ערך להתפעלות מהמדים המצוחצחים של קברניט הטיטאניק: זה מאוד נחמד, אבל הקרחון כבר גילח את הספינה והמים בדרך