משחקי הקיץ בפריז סוף-סוף קיבלו קצת, ובכן, קיץ. השמש יצאה ביום השלישי, וטוב שכך, כי היה קצת מבאס אם טורניר כדורעף החופים האולימפי היה משוחק תחת טפטוף מעצבן, על חול לח. היו כמה משחקים מצוינים במתחם שהוצב במיקום אידיאלי במגדל אייפל, אבל הם נשארו בצל. יותר חזק מכל טפיחה של כף יד על כדור בהנחתה עוצמתית, נשמעו שריקות הבוז האדירות, החריגות, שהתערבבו עם תשואות פה ושם במשחק בבית 2 בין הצמד ההולנדי לצמד האיטלקי.
זה לא היה קשור למשחק, שם אלכס רנגיירי ואדריאן קרמבולה ניצחו את סטיבן ואן דה פלדה ומת'יו אימרס 1:2. זו הייתה נוכחותו המתריסה של ואן דה פלדה, אנס מורשע, שלמרות המחאות נכלל בסגל האולימפי.
ואן דה פלדה בן ה-29 הואשם לפני שמונה שנים באונס של ילדה אנגלייה בת 12. הוא הכיר אותה דרך פייסבוק כשהיה בן 19, אחרי שראה תמונה שלה. אחרי מספר חודשים של התכתבויות ושיחות בסקייפ, ההולנדי נסע במיוחד לעיר מילטון קינז הסמוכה ללונדון לביקור של יממה כדי להיפגש איתה. הוא ידע את גילה, היא ידעה מי הוא – כבר אז ספורטאי מקצועני, שייצג את הולנד במשחקים בינלאומיים.
ואז הוא מימש את זממו: ואן דה פלדה הזמין את הילדה למלון, היא שיקרה להוריה שתישן אצל חברה, ואחרי שלא מצאו חדר השניים נסעו לאגם סמוך, שם ההולנדי השקה אותה באלכוהול ופגע בה מינית. למחרת, לפני שעזב, הוא אנס אותה בחדר של אחותה. הוא עצר רק כאשר היא אמרה שכואב לה, וביקש ממנה לקחת גלולה נגד היריון. כאשר הילדה פנתה למרפאה מקומית, הועברה הודעה לרשויות מפאת גילה הצעיר והחקירה נפתחה. שנה וחצי מאוחר יותר הוא הוסגר לבריטניה, והתובע הראשי טען: "היא סמכה על ואן דה פלדה והאמינה שהוא אוהב אותה, אבל בגלל גילה, לא היה סיכוי שתוכל לתת הסכמה אמיתית למעשים מיניים". עונש המאסר שנגזר עליו היה ארבע שנים.
ההולנדים מגוננים, הצופים זועמים
אבל ספר החוקים ההולנדי שינה את המשך המקרה: בגלל האמנה בין המדינות, ואן דה פלדה ריצה שנה בבריטניה והועבר להולנד – אך במולדתו המעשים שבהם הואשם לא נחשבים כאונס, והוא שוחרר אחרי חודש. ואן דה פלדה קיבל אישור לחזור לשחק כדורעף חופים. במהלך המשפט, עורכת דינו טענה שאם יורשע הקריירה שלו תיהרס, ושלא יוכל להגשים את שאיפתו לשחק באולימפיאדה. היא טעתה. הוא ואימרס העפילו לפריז, אחד משני צמדים הולנדיים בתחרות הגברים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא התערב בכך, והודיע מראש כי ההחלטה בידי ההולנדים.
"תייגו אותי כסוטה מין, פדופיל, אבל אני לא כזה", ניסה השחקן להסביר לפני האולימפיאדה, ובהולנד גוננו עליו. בזמן שהזעם הציבורי התגבר ככל שהמשחקים התקרבו, ועשרות אלפים חתמו על עצומה שקראה להרחיק אותו מפריז, בוועד האולימפי ההולנדי הקשיחו עמדות: "אנחנו מבינים את הכעס", נמסר בהודעה מטעם האחראים, "ומודעים לכך שבזמנו המעשים היו חמורים מאוד, אבל אחרי מחשבה עמוקה הוחלט כי הוא עומד בסטנדרטים שלנו. הרבה קרה מאז, סטיבן ריצה עונש ועבר תוכנית שיקום מקיפה. מומחים קבעו שהוא לא מהווה סכנה. מגיעה לו הזדמנות שנייה".
אחרי המשחק, השותף אימרס הסכים רק לומר שחברו לא ייצא לתקשורת (בניגוד להנחיות) בגלל שהוא רוצה להתרכז בספורט, אבל הדובר ג'ון ואן פליט הבהיר כי לא הרשה לו להתראיין, ויצא בדברים שעוררו הדים בתקשורת העולמית: "אנחנו מגוננים על אנס ילדות מורשע כדי שיוכל לעסוק בספורט שלו בצורה הטובה ביותר בטורניר אליו העפיל. ברור שבאופן כללי הנושא של הרשעה בעניין מיני חשובה יותר מאשר ספורט. במקרה שלו, יש לנו אדם שהורשע, ריצה את עונשו ולאחר מכן עשה כל מה שניתן כדי לחזור להתחרות".
זו הייתה התבטאות חריגה בכנותה, שהבהירה את הקו ההולנדי: אנחנו מודעים למה שהוא עשה בעברו, אבל נותנים לו לפתוח דף חדש. השאלה הגדולה היא איפה עובר הגבול, ומתי ספורטאי – ואדם בכלל – כבר אינו ראוי לכך.
עבור אגדת המרתון פולה רדקליף התשובה הייתה כביכול פשוטה: "אני מאחלת לו הצלחה רבה. לא צריך להעניש אותו פעמיים", אמרה הבריטית – אבל אז ספגה אש קיצונית והתנצלה: "אני מזועזעת מכך שלא גיניתי בבירור את האונס. לא הייתי צריכה לאחל לו הצלחה. אני מאמינה בהזדמנות שנייה, אבל חושבת שהמשחקים צריכים להיות שמורים למי שמייצגים את הערכים האולימפיים". את תשובת הקהל בפריז לשאלת ההשתתפות של ההולנדי באולימפיאדה שמעו היטב אתמול.
במקום ספורט, קיבלנו אתמול תמונות מביכות, של שחקן כדורעף ששלושה מאבטחים מלווים אותו ביציאה מהמגרש, ושותף שזועם על עשרות העיתונאים שלא שואלים אותו על המשחק. הוא אפילו לא שוהה בכפר האולימפי מחשש לשלומו. כל זה לא שייך לאולימפיאדה. האם ואן דה פלדה שייך, למשחקים ולספורט בכלל?
