זה היה המראה הכואב ביותר שמג'דל שמס ידעה מזה עשרות שנים: עשרה ארונות קבורה לבנים ובהם גופותיהם של נערים וילדים, אלפי מלווים אבלים, עיניהם אדומות מבכי, ראשיהם חפויים, מיוסרים וזועמים.
רבים מבני העדה הדרוזית הגיעו לצפון רמת הגולן כדי ללוות את הנרצחים בדרכם האחרונה. עשרה מהם נקברו בטקס המשותף במג'דל שמס. הקורבן הנוסף של הרקטה אשר פגעה במגרש הכדורגל, נאזם פאחר סעב (14) מעין קינייא, הובא למנוחות ביישוב שבו גדל. גופתו של הקורבן ה-12 עוד לא אותרה.
חלק מהמלווים התמוטטו במהלך ההלוויה, אחרי לילה ללא שינה, ונזקקו לטיפול רפואי. "האמהות קוראות לילדים, 'היכן אתם?' הדמעות של רמת הגולן כואבות כל כך", צעקו בכאב אנשי הדת של העדה במהלך הטקס שנערך למרגלות בית העם של היישוב.
חבריהם של ההרוגים, שכולם היו בני עשר עד 16, נשאו בידיהם זרי אבלות עגולים. את הכאב וההלם שהם חווים – אף ילד בגילים האלה לא אמור להכיר. "רבים מהילדים שואלים האם גם הם בסכנה", סיפר סלמאן, תושב מג'דל שמס, "אין לנו איך להרגיע אותם. גם המבוגרים פה חסרי אונים. איך נענה לשאלות של הילדים שלנו כשאנחנו שואלים את אותן שאלות ואין מי שיענה לנו?".
לדבריו, לא מעט ילדים מהיישוב היו במגרש הכדורגל כשפגעה בו הרקטה או לאחר מכן ונחשפו למראות הקשים. "הם בטראומה", אמר, "מספרים שלא הצליחו להירדם בלילה". אחד מאותם ילדים הוא ז'ואן ווילי בן ה-14, שהיה במגרש כשאירע האסון. "שמעתי את האזעקה ולא ידעתי מה לעשות", הוא מספר, "החברים לא רצו למיגונית בגלל שאצלנו כבר רגילים שכל הזמן יש אזעקות ולא קורה כלום, אבל פתאום היה פיצוץ אדיר ונפלתי על הקרקע. כולם מסביבי צרחו מכאבים. נפצעתי ברגל מרסיס ולא יכולתי לזוז. רק אחרי כמה רגעים הצלחתי ללכת ואז ראיתי דברים נוראים: חלקים של ילדים שמפוזרים בכל מקום. הכל היה מלא דם ומלא איברים של ילדים".
אחד מעובדי המועצה המקומית סיפר כי המראות שאליהם נחשף לא עוזבים אותו. "הייתי בין הראשונים שהגיעו לכאן אחרי הפיצוץ", סיפר, "הכנסתי אל הרכב שלי ילדה אחת עם רגל קטועה, ילדה אחרת שלא ניתן היה לזהות, וילד שאבא שלו החבר הכי טוב שלי. החזקתי אותו חצי שעה בידיים שלי ולא ידעתי מי הוא. אי אפשר היה לזהות אותו. הוא מת לי בין הידיים וזה לא יוצא לי מהראש. התחננתי אליו שיישאר איתי, שיישאר ער, והוא רק אמר שכואב לו. הגענו לבית החולים אבל אחרי שתי דקות הוא כבר מת".
אל טקס ההלוויה לא הורשו פוליטיקאים להגיע, אך שרים שונים וחברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה הגיעו לטקס התייחדות שנערך בסיומה במגרש הכדורגל. השר בצלאל סמוטריץ', שהגיע מלווה בחברי כנסת ממפלגתו, התקבלו בצעקות ובקריאות זעם מצד כמה אנשים שבהן הואשם כי האחריות למותם של הילדים – עליו. גם השרים עידית סילמן, אלי כהן וניר ברקת היו כתובת לצעקות ולביקורת מצד אחדים מהנוכחים, שאף קראו לעברם: "תסתלקו מפה".
מנגד, יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד התקבל בחום. "ילדים לא אמורים למות במלחמות של מבוגרים", אמר לפיד, "המדינה כשלה, הממשלה כשלה. אנחנו מבקשים את סליחת הילדים. התגובה תהיה קשה והיא תהדהד בכל המזרח התיכון. לא ניתן לזה ככה סתם לעבור".
