אנחנו מקבלים אינספור שאלות על איך להתחיל לחפש בית במקום פראי ושקט, עתיר נופים מסחררים ואוויר שפועל ככדור שינה. התשובה שלנו היא שגם אם אתם אוחזים בחלום על שקט וטבע, אין ביטחון שזו התרופה עבור נפשכם השואפת לדרור. ראינו הרבה ישראלים המשוועים לכך, שאחרי כמה ימים של שקט נמלטו לרחוב הראשי הסואן ביותר במילאנו.
אבל יש גם הצלחות. מי שקורא את המדור הזה יודע שאנו גרים בחופשות בדיוק בלב טבע דומם על צלע הר. זהו אזור חקלאי שיודע להציע רק שקט עולמים, פסגות אדירות, אינסוף גוונים של ירוק עם פסגות בלבן אפור וחום. מקום שבו אף אחד לא ממהר לשום מקום. ואת המדור הזה אני מקדישה לאנשי חבל אאוסטה ואנשים כמונו. אנשי הג'ומו, שהוא ההפך מפומו. אלו שבמקום לרדוף אחרי כל אירוע בחשש שמא יחמיצו משהו, אוהבים פשוט להיות, להביט, להרהר וללכת לחלון השני שמציג פסגות אחרות.
כשבטלנים כאלה מגיעים לשכונה שלנו ומחפשים בית "כמו שלכם" - בית שיאפשר להם ברוחב לב פעולה בלתי ציונית בעליל הנקראת "בהייה למרחקים ארוכים" - צריך דבר ראשון לבדוק אם הם אנשי ג'ומו או אנשי פומו. ואם נמצאו אנשי הג'ומו המתאימים - לכאלה אנו ממליצים, למען הבראת הנפש, לרכוש חור כזה, ומיד.
אז לפניכם תחקיר מטורלל מעט על שני סוגים של אנושות. הוא יקל עליכם לקבוע מי אתם - השועט או הבוהה, ואז להתחבר עם הנדל"ן המתאים.
אתם לא מפסידים כלום
ג'ומו הוא כבר מונח תקני ומקובל. הוא ההפך המוחלט מ-Fomo המבהיל. הפומו (Fear of Missing Out), שרוב תושבי ציון לוקים בו, הוא הפחד שנחמיץ משהו בעודנו מתנסים בחוויה אחרת. אבל מעט מאיתנו לוקים גם באושר עילאי כשאירוע מתבטל. הלך רוח זה נקרא Jomo (שפירושו, Joy of Missing Out). בתרגום חופשי, חדוות ביטול תוכניות.
ג'ומו מאפשר לבן האנוש העייף תמיד, לסמן בעליצות איקס גדול ביומן, למחוק את השורה הבודדת שהצליח לחרוץ ביומנו כחלק משיר ברכה נרגש, לצלול לתוך נטפליקס ולהזמין מוולט ארוחה צרפתית לשניים.
ביטול ההזמנה משקיט את החרדה כי הרי האירוע יתקיים ברעש נורא במתחם "אצולת היוקרה" היכן ששכנה פעם מעברת הבוץ התחוח.
במקום אלו, מר ג'ומו מתרווח בשלוות עולמים עם בקבוק רוזה פלטר צונן כמו בריזה בקרוז בפיורד סוורטיזן בנורווגיה, ומחריש את המרקע שבו מטיף מישהו איזה משהו על הניצחון המוחלט.
יש אישור להתבטל
רוב האומה הישראלית לא תבין זאת. חופש של בטלה והתבוננות נועד לחולים, זקנים או לעצלנים. עם זאת העולם דווקא מכיל בגבורה מספר ניכר של תמהוניים, כנראה הודים, שלא רק יושבים ימים שלמים ללא נוע, אלא גם קוראים בספר! רוב קוראינו לא יבינו כיצד מיישבים ישראלים נורמטיביים את הדחף להתרוצץ כמקקים בכל עצירה של הטיול.
אנשים עם מזל, ועם עבר רפואי עשיר כשל כותבת שורות אלה, כבר מצוידים בפתק מהרופא המתיר להם להתבטל.
הכי טוב שנדגים איך פועל אדם שאינו אוהב לזוז או לנסות בכל שנה בי אנד בי חדש. אם פגש הג'ומו הבטלן צימר מאובזר לרוחו, הוא יזמין בו מקומות מראש לעשור הקרוב, שמא יסבירו לו שבחורף הבא יש "אלאחאפ", כלומר "אין לנו אפילו חדר אחד פנוי".
הפומו, לעומתו, שומר חדרים בעשרה לוקיישנים חדשים ומאתגרים ואינו מבטל אפילו אחד, כדי שלא לצאת שמרן בעיני חבריו. ההנאה מוכפלת אם נגרם לבעלי הצימר גם הפסד כספי עקב המהלך.
כך תהיו ג'ומואים
הנה כמה ציטוטים אמיתיים מפיהם של ג'ומואים בשר ודם, שאולי יהפכו אתכם לקצת כאלו:
עיתונאית, חברה אמיתית שמתמחה במיטוט מדריכים בסיור עיתונאים אינטנסיבי במצודות "דרך חניבעל": "בוקר טוב למדריך. מה התוכנית להיום? איזה סיורים קבעת לנו שנוכל מיד לבטל?"
עיתונאית אוכל שעייפה מהעולם: "שמעתי שיש פה במלון לובי סתרים חרישי עם ספות. בבקשה תבטלו את הלו"ז הסוער שגיבבתם לי. נתראה בערב. אני חייבת לעכל את התכנון הגדוש של אתמול. מה, זה היה בוקר חופשי?"
או זוג החברים הטובים שהבעל חייב להיכנס לכל סרקופג בדרך ולהירשם לכל סיור שמציעה ההפלגה. היא מצידה מסבירה לו ברוך ש"דווקא היום החלטנו, בננו הצעיר ואני, להישאר במלון ולצפות בבינג' בערוץ האירוח של המלון בטלוויזיה של אגף הפרימיום. אומרים שהבימוי של זה מטלטל".
התוכנית להיום? אין!
אפילוג.
10:00 בבוקר. הזוג רוסו בצימר חמים באינברנס, סקוטלנד, אחוז צינה ומתקשה לקום. רבצנו בטרקלין המעוטר מפיות רקומות וקומקומים מכל סוג. סיימנו להבריא עם קנקן נוסף של תה אולונג עוצמתי. בחוץ הצליף ברד של קרח על חלון ערפילי. בעלת הבית שלפה מהתנור מגש סקונז, שאפשר להגדיר כ"נימוחים".
- לאן פניכם היום? בדק בעל הבית, איש עתיר גנים של פומו.
- לשום מקום.
- אבל יש לכם סיור במבשלת הוויסקי של דאלמור!
- תלכו אתם במקומנו.
- ואסור להחמיץ את דאלמור! הם מיישנים את הוויסקי בחביות עץ אלון.
- נתנצל מעומק הלב.
התיירים שאיתנו התעטפו בצעיפי טרטאן משובצים ונבלעו לתוך חשרת ענן. אנחנו התמתחנו וגירגרנו באופן חתולי ונגררנו אל המטבח ובו תנור הברזל הענק שלא כבה לעולם. התחממנו והתכבדנו ברקיקי חמאה חמים. מסביב כנראה בזו לנו, אבל בדקנו עם שר התיירות שבשמיים. הוא לא רק חייך, אלא עטף את קרסולינו בשמיכות רכות.
הנופים התערפלו. הוויסקי כירבל אותנו לתנומה מחודשת. בערב נוותר על קונצרט חמת חלילים. אין אושר דומה לזה של ביטול עוד תוכנית ויצירת דף ריק נוסף ביומן.
ומה זה פרימיום? זוהי קריאת הזינוק של אנשי הפומו, מול חרופ עמוק של ג'ומואים ותיקים.
