למו"מ על שחרור החטופים הוענקה הכותרת "עסקה". אם בעסקה מדובר, עולה השאלה של חשבון העלות והתועלת של המעורבים. על פי יסודות הכלכלה, תנאי הכרחי להצלחת עסקות מרצון הוא ששני הצדדים יוכלו להרוויח ממנה - כלומר להפיק יותר תועלת מעלות, יותר הישגים מוויתורים.
מבחינת ישראל ההישגים ברורים: החזרת כל החטופות והחטופים, החזרת הגופות, פתיחת מסלול מהיר לנורמליזציה עם סעודיה, כינון חזית אנטי-איראנית אזורית ושיפור בדימוי ישראל בעולם. וגם, סביר להניח, הסדר עם חיזבאללה. גם הוויתורים ידועים: שחרור אלפי מחבלים, בהם בכירים, ונסיגת צה"ל מרצועת עזה, כולה או רובה. השורה התחתונה: בכל מתווה מציאותי, ישראל כמדינה וכחברה מרוויחות מעסקה.
מבחינת חמאס, התמונה הפוכה. כמעט שאין בנמצא מתווה שהנהגת חמאס בעזה יכולה להפיק ממנו רווח נקי. הפסקת הלחימה הישראלית לא תחזיר לחמאס את כוחו, לא הצבאי ולא הפוליטי. בין 66 אחוז ל-75 אחוז מהנשק האסטרטגי שלו, מיחידות העילית הלוחמות, מהכסף שצבר ומהאחיזה שהייתה לו ברחוב העזתי נמחקו לשנים רבות. הצמרת שלו חוסלה כמעט בשלמותה. הסכמה של ישראל לשביתת נשק זמנית, קל וחומר מתמשכת, תקל מאוד על מצבם של תושבי הרצועה - אבל זה שיקול עבור חמאס?
מנהיג חמאס איסמעיל הנייה חוסל אתמול לפנות בוקר בטהרן. ליחיא סינוואר צפוי עתיד קודר הרבה יותר - מחבואים תמידיים, חיי פחד במנהרות ושעון מתקתק מעל הראש. תקוותו להפוך לסמל פלסטיני של הגבורה וההתנגדות לכובש הציוני לא רק שלא התגשמה - שמו הפך למילה נרדפת לאלימות ואכזריות שכל העולם מגנה, לכישלון לגייס הזדהות של המוני מוסלמים ולתבוסה צבאית צורבת.
המסקנה העולה מניתוח עלות-תועלת קשה לעיכול: לשרידי ההנהגה של חמאס בעזה אין תמריץ ללכת לעסקת חטופים כלשהי, כי בכל מקרה הם יצאו ממנה מופסדים. מציאותי לכן לצפות שסינוואר יתחמק ממנה וידאג לטרפד אותה, ישירות או בעקיפין. כל ערכו של סינוואר בסרבנותו, כל כוחו בהיותו בעל הווטו. וגם אם תושג עסקה הומניטרית לשחרור מספר קטן מאוד של חטופים, גורל רובם לא ישתנה. הטרגדיה שלהם תמשיך לדמם כפצע לאומי פתוח.
נדרשת לכן גישה חדשה, עוקפת סינוואר. כפי שממשלת נתניהו ב-2020 נכנסה לעסקה מדינית של ויתור על סיפוח חלקים מהגדה מערבית תמורת "הסכמי אברהם", כך נכון לקדם כעת עסקת חבילה מדינית חדשה שתכלול נורמליזציה עם סעודיה, הקמת חזית אנטי-איראנית רחבה וכינון משטר נאמנות בינלאומי ובין-ערבי ברצועה תמורת סיום המלחמה ויציאת צה"ל מעזה. בבסיס העסקה יונח ויתור ישראלי לסעודיה ולמצרים, לא לחמאס.
חתימה על עסקה נחשבה עד כה לנקודת המוצא לגיבוש ההסכם המדיני, אלא שתפיסה זו לא הוכיחה את עצמה והגיעה למבוי סתום. נוצרה סיטואציה שבה המשך המו"מ עם סינוואר על שחרור חטופים די חסר תכלית - אין לו תמריץ לסיימו. אבל אותו סינוואר ירוץ לחתום על עסקה כשיראה לנגד עיניו את היישום בפועל של הסדר בין סעודיה, מצרים, ירדן, דובאי, ארה"ב, חלק ממדינות אירופה וישראל לשליטה בעזה - הסדר המפקיע ממנו הלכה למעשה את קלפי הסירוב ומפשיט אותו משארית נכסיו.
הסיכוי לשחרור את כל החטופים יעלה פלאים כשתיווצר בעזה מציאות חדשה שבה הם יפסיקו להיות "נכס להחלפה" עבור חמאס. לנוכח תבוסתו, חולשתו והתפוררותו של ארגון הטרור, זהו מהלך אפשרי וריאלי.
הנייה חוסל בטהרן. לסינוואר צפוי עתיד של חיי פחד במנהרות ושעון מתקתק מעל הראש ולכן אין לו תמריץ להגיע לעסקת חטופים