כשהדברים הללו נכתבים, התחושה היא שהתגובה האיראנית תגיע. וייתכן שכאשר הדברים הללו יתפרסמו, או בסוף השבוע הנוכחי, אנחנו נהיה כבר בעימות. זה לא ברור שזה העיתוי הטוב ביותר. אבל זה ברור שמתישהו תצטרך ישראל להסיר את האיום הזה. משום שכל מה שקורה לישראל בשנים האחרונות, מהמתקפה הרצחנית של חמאס, ועד מאות הרקטות והטילים והכטב"מים והפצמ"רים ושאר חימושים, מלבנון, מתימן ומעיראק - מגיע מאיראן. היא ראש הנחש. ועד שלא תהיה פגיעה רצינית וקשה באיראן, ישראל לא תדע מנוחה.
ישראל לא ששה אלי קרב. רחוק מכך. כבר שנים שהיא מבצעת פה ושם חיסולים, ופוגעת בחלק, כנראה קטן, ממשלוחי הנשק לחיזבאללה, אבל לא יותר. בהתייחס לאיום ההולך ומתעצם, מיותר מדי חזיתות, ישראל שמרה על ריסון ואיפוק. אולי איפוק מוגזם. זו הייתה טעות אסטרטגית לאפשר לאיום הזה לצמוח לממדים שאליו הוא הגיע.
כדאי לזכור ולהזכיר: איראן היא המדינה היחידה שחוזרת ומאיימת בהשמדת מדינה אחרת. לא מנהיג אחד, אלא כל מנהיגיה, העמידו את ישראל בראש מעייניהם. אין גבול משותף. אין שום סכסוך. יש רק, ואך ורק, אידיאולוגיה של שנאה. זו בדיוק אותה אידיאולוגיה שהעולם היה עיוור אליה בשנות ה-30. הם לא מתכוונים, חשבו אז היהודים, וגם הלא-יהודים. היו סימנים מוקדמים. אבל העיוורון ניצח.
1 צפייה בגלריה
סימני הפגיעה של הרקטה הקטלנית בקיבוץ הגושרים. מי שממשיך לשגר אחרי שרצח 12 ילדים, אינו מורתע
(אביהו שפירא)
בעשור האחרון פגשתי פרופ' מאיראן בדנמרק, ומומחה לאיראן במכון הובר בארה"ב, ועוד הרבה מאוד אנשי אקדמיה שזה התחום שלהם. בניגוד לרבים אחרים באקדמיה, הם דווקא לא סובלים מעיוורון. אלה לא איומי סרק, הם חזרו ואמרו. הם מתכוונים לכל מילה. זה לא שנתניהו לא ידע. להפך. הוא התריע מעל כל במה. אבל אלה היו בעיקר דיבורים. הסכנה הלכה וצמחה.
ייתכן שאנחנו מתקרבים ליום הדין מהר משחשבנו. אם זה אכן עומד לקרות, עדיף שזה יהיה יום הדין של משטר האייתוללות. לא של ישראל. ובמאבק של "זה או אנחנו או הם", זה חייב להיות הם. ואין צורך שזו תהיה סכנה קיומית. משום שאת ראש הנחש חייבים לרמוס. ייתכן, בהחלט ייתכן, שהגיע הזמן.
הם יודעים מראש, גם בחמאס, גם בחיזבאללה, גם באיראן, שבסופו של דבר ישראל תמיד מגיבה. הם יודעים מראש, ארגוני הג'יהאד הללו, שהם גורמים להרס ולחורבן אדירים, דווקא למוסלמים, שבשמם הם מתיימרים לדבר. תימן סובלת מרעב המוני, אבל חשוב לה לשגר כטב"מים לישראל. חיזבאללה ממשיך בפרובוקציות הרצחניות שלו, למרות שמספר ההרוגים מקרב מחבליו הולך ועולה, ולמרות שלבנון היא מדינה בפשיטת רגל. וחמאס יצא למתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר למרות שהיה ברור שהתוצאה תהיה חורבן בממדים מפחידים.
אבל אנחנו ממשיכים עם הפזמון הקבוע על הרתעה. אז למה הם ממשיכים? משום שזו האידיאולוגיה של האיסלאם הרדיקלי. "תעשיית מוות" של חסן אל-בנא עוד מ-1938.
כך שעם כל הכבוד לחיסולים המרהיבים, למה, לעזאזל, מישהו חושב שנסראללה מורתע? מי שממשיך לשגר רקטות אחרי שרצח 12 ילדים - הוא לא אדם מורתע. הוא לא מחפש שגשוג. הוא רוצה נזק ליהודים גם במחיר של חורבן לבנון. זה העיקרון האיסלאמיסטי, סוני כמו שיעי. המנהיגות הישראלית לפני 7 באוקטובר האמינה באשליה של הרתעה. העובדות לא משפיעות עליה. היא עדיין מאמינה.
שובו של הצ'מברלין
לפני שבועות אחדים, כאשר המפלגה השמרנית עדיין הייתה בשלטון, החליטה בריטניה להגיש חוות דעת נגד סמכותו של בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) להוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט. את חוות הדעת הכינו, מן הסתם, אנשי משפט.
השלטון התחלף. הלייבור זכה בבחירות. והנה, בריטניה משנה עמדה. היא לא תגיש את חוות הדעת. אם למישהו היו אשליות שחוות הדעת הללו או החלטות שיפוטיות של בתי הדין הבינלאומיים מתקבלות על בסיס שיקולים משפטיים – הצעד של בריטניה מוכיח שפוליטיקה קודמת למשפט. אמור לי מה העמדה הפוליטית שלך, ואומר לך מה תהיה חוות הדעת המשפטית שלך. זו הזניה של הדין הבינלאומי.
עצם העובדה שהתובע הגיש בקשה לצווי מעצר היא כמובן חרפה. מדינה שנאבקת בארגוני טרור לא מצפה לתמיכה מהרוב האוטומטי של מדינות חשוכות ששולט במוסדות בינלאומיים. היא כן מצפה לתמיכה של מדינות העולם החופשי. בריטניה הייתה שותפה בכירה בקואליציה שניהלה את המלחמה בטרור בעשורים האחרונים. התובעת הקודמת של ה-ICC קבעה שחיילים בריטים ביצעו פשעי מלחמה. אבל החקירה נעצרה, משום שבריטניה ניהלה הליכים נגד אותם חיילים (עקרון המשלימות). אף אחד לא חשב שיש צורך בצווי מעצר נגד ראש הממשלה או שר ההגנה שלה. עד שמגיעים לישראל. ישראל היא אחת המדינות הבודדות במערב שהעמידו נשיא וראש ממשלה לדין. הם הורשעו וישבו בכלא. גם נגד ראש הממשלה המכהן הוגש כתב אישום. אז בישראל אין "משלימות"? יש. יותר מכל מדינה אחרת בעולם. ומוסדות בינלאומיים שמתעקשים על "עמדה" הפוכה ראויים לבעיטה ולפירוק. אבל מדינות העולם החופשי, עכשיו זו בריטניה, חזרו לעידן הפייסנות וההתרפסות.
וכדי להוסיף חטא על פשע, בריטניה הייתה השבוע על סף החלטה על איסור גורף של יצוא ביטחוני לישראל. זה לא שראשי ממשלת בריטניה עד לאחרונה היו צ'רצ'ילים. אבל זה ברור שהשלטון החדש חוזר לעידן צ'מברלין.
עוד שר בן-גביריסט
"אני מגבה את הלוחמים", כתב ניר ברקת. כולנו מקווים שלא יהיה צורך בכתבי אישום. אבל הוא הוסיף שהוא "קורא לשר הביטחון לבלום באופן מיידי את משפט הראווה הבזוי נגדם". משפט ראווה? שר במפלגת השלטון של מדינת ישראל קורא לשר הביטחון להתערב בהליך משפטי כדי להפוך את ישראל למדינה חשוכה, אי שם בין איראן לאפגניסטן.
הוא יודע שזה לא יקרה. הוא גם יודע, ובוודאי אמור לדעת, שיש סיכוי שגם האמירה הזאת שלו תוצג על ידי אויבי ישראל בהאג. אם שר ישראלי אומר שבישראל יש "משפטי ראווה", אז למה שהם, השופטים, יגיעו להחלטה שבישראל יש מערכת משפט תקינה?
אנחנו כבר יודעים שהמנהיג האמיתי של לפחות שליש מחברי הליכוד הוא בן גביר. נתניהו, גם אם כמס שפתיים, יצא נגד החוליגנים שהתפרצו לבסיסי צה"ל. דוגמה נוספת קיבלנו השבוע כאשר בין בן גביר לנתניהו, בחרו בראשון. היה נדמה שברקת שומר על מידה מסוימת של ממלכתיות. טעינו.
