מבין שמונת נכדיהם של פאינה ומיכאל, בר קופרשטיין (22) הוא היחיד בעל עיניים כחולות, כמו של סבו. בשנים האחרונות, אחרי שאביו, טל, עבר תאונה ונותר עם פגיעה מוחית קשה, עבר בר להתגורר בבית סבתו וסבו בחולון. הוא עזב את בית משפחתו, כדי לפנות את החדר למטפל צמוד עבור אביו.
"גיל ההתבגרות שלו היה לא פשוט, עם הפציעה של אבא שלו", מספרת סבתא פאינה. "טל רק פתח את העסק שהיה בהרצה, ואחרי חודש או חודשיים הייתה התאונה. בר, שהוא הבכור מבין חמשת הילדים, המשיך את הדרך של אבא שלו. הוא עובד ומפרנס את משפחתו – מתפעל את דוכן הפלאפל המשפחתי ועובד מפעם לפעם באבטחה. כך גם הגיע לעבוד במסיבת הנובה.
7 באוקטובר
ביום חמישי יצא בר לעבודה, סבתא פאינה אף פעם לא הייתה נותנת לו לצאת בלי נשיקה וברכה - לך בשלום וחזור בשלום. "חשבתי שהוא במועדון בתל-אביב, לא ידעתי שהוא בנובה. בשבת בבוקר הייתה אזעקה והתקשרתי אליו - 'בר הכל בסדר איתך?'. הוא אמר לי שהוא בסדר ושאל מה שלומנו. ברקע שמעתי מישהו צועק, 'וואו כמה מטחים' ולא הבנתי. ניסיתי להתקשר אליו שוב אחרי כמה זמן, לא הייתה תשובה. התקשרתי שוב ושוב והוא לא ענה, אז התקשרתי לאורה הבת שלי, דודה של בר. אמרתי לה: 'אורה, קורה משהו. אין דבר כזה שבר לא עונה לי לטלפון'. זה אף פעם לא קורה, הוא תמיד עונה לי, לא משנה איפה הוא נמצא".
בזמן הזה אורה ושאר בני המשפחה הבינו את תמונת המצב ועשו דרכם לבית של פאינה ומיכאל. "הם התחילו לחפש אותו בבתי חולים, בכל מיני מקומות, אורה התחילה להתקשר לצבא, למשטרה, הם זילזלו בשאלות שלה. פתאום אורה הלכה לחדר וצרחה. שאלתי אותה מה קרה והיא לא ענתה, היא לא הסכימה להראות לי. מיכאל היה אחרי אירוע מוחי, והם לא רצו שנדע מה קורה, בסוף היא הסכימה להראות לי ואני התחלתי לצרוח יחד איתה, ככה התברר לנו שהוא בשבי". מתברר שבזמן שהמשפחה חיפשה אחרי בר והעלתה את תמונתו לרשתות החברתיות, אחד מקרוביהם מצא את סרטון הטלגרם שבו ניתן לראות את בר חטוף, כפות בידיו ורגליו, חבל לצווארו והוא צועק את שמו.
בזכות תיעוד זה יודעים בני המשפחה שבר נחטף חי, שלם, וכך הם גם מצפים לשובו. מאז לא התקבל לגביו אות חיים מאף אחד מהחטופים ששבו, וגם לא מידע מודיעיני ממשי. לפני כמה ימים קיבלה משפחתו של בר תיעוד חדש מאחד הנוכחים במסיבה שבו ניתן לראות את בר עומד עם ידיו מאחורי גבו, במדי האבטחה. ככל הנראה התמונה צולמה בסביבות השעה 07:00 בבוקר, מתוך אחת המכוניות.
הרגעים הקשים
כשעבר סבא מיכאל אירוע מוחי, היה בר זה שהציל אותו. מיד אחרי החטיפה, ככל הנראה בשל הצער והדאגה, עבר מיכאל אירוע נוסף. גם פאינה נאלצה לעבור כמה הליכים רפואיים ובני המשפחה מספרים על ההידרדרות הרפואית הגדולה מאז החטיפה. "אני עברתי את השואה, את מלחמת יום הכיפורים, שהייתה מלחמה-מלחמה, ועכשיו זו הפעם השלישית - וזה הכי גרוע שהיה. מה שעשו גרמנים ליהודים - זה אותו הדבר", מספר סבא מיכאל.
וסבתא פאינה ממשיכה: "איך אפשר לקחת תינוק בן תשעה חודשים ולהחזיק אותו בשבי? או ילדה בת שלוש וחצי?" היא שואלת. "הכל מתפרק ואני לא יודעת אם נוכל להמשיך כמו שהיה. אני רוצה שכל החטופים יחזרו הביתה. זה יהיה קשה, אבל אנחנו נעזור להם בהכל, רק שיחזרו כבר".
התקווה
"הכינוי של בר הוא ‘מר כרוב’. גם אם תביאי לו קילו כרוב עם לימון הוא יאכל. אני מחכה להכין לו סלט כרוב ובשר, רק שיחזור כבר", מספרת פאינה בחיוך עצוב. "אני מדמיינת את הרגע שהוא יחזור הביתה, אני אוכל אותו! אני עדיין מרגישה את הלחי הרכה שלו, כמו של תינוק. אני בכל ערב מדברת איתו לפני שאני הולכת לישון. האחיינית שלי ציירה אותו בעיפרון ואני מרגישה שהוא מסתכל אליי חזרה מהציור. אין ערב שאני נכנסת למיטה בלי להגיד לו - 'אל תישבר, תהיה חזק'".
סבא מיכאל לא מחליף את החולצה שעליה תמונתו של בר. אלה המדים שלו. גם האבא, טל, שבעקבות פציעתו מתקשה לתקשר, מצליח להגיד כמה הוא מתגעגע אליו. ב-3 באוקטובר נולד נין חדש למשפחה. בר לא הספיק להכיר אותו וגם לא לשמוע את שמו – נועם. עכשיו המשפחה מקווה שבר ישוב מהר ויכיר את התינוק החדש, שבקרוב יהיה כבר בן שנה.
